ילקוט שמעוני על התורה תשנא

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אַרְבָּעָה נִקְרְאוּ רְשָׁעִים הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ עַל חֲבֵרוֹ לְהַכּוֹתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶאֱמַר (שמות ב, יג) "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ", הִכִּיתָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא תַכֶּה וְהַלּוֹוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם" וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מִמִּי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא, כט) "הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו" וּמִי שֶׁהוּא בַּעַל מַחֲלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר "סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים", וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ בְּדָתָן וַאֲבִירָם, עַזּוּת פָּנִים וּמַחֲלֹקֶת. מַחֲלֹקֶת בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ נִדְרֶשֶׁת, מ' מַכָּה, ח' חֵרֶם, ל' לוֹקִין, ק' קְלָלָה, ת' תּוֹעֵבָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים תַּכְלִית כְּלָיָה מֵבִיא לָעוֹלָם. וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם, מִכָּאן שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין בְּמַחֲלֹקֶת, דְּאָמַר רַב כָּל הַמַּחֲזִיק בְּמַחֲלֹקֶת עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ". רַב (אַסִּי) [אַשִּׁי] אָמַר רָאוּי לְהִצְטָרֵעַ, כְּתִיב הָכָא (שם) "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ", וּכְתִיב (שמות ד, ו) "וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד" וְגוֹ'. אָמַר רַב חִסְדָּא כָּל הַחוֹלֵק עַל רַבּוֹ כְּאִלוּ חוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר "בְּהַצֹּתָם עַל ה'".