ילקוט שמעוני על התורה תרמ

תַּנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: "אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם" הַכֹּל בָּאִין בְּשֻׁתָּפוּת, לֹא סִלֵּק הַכָּתוּב אֶלָּא מִנְחָה, דִּכְתִיב בָּהּ "נֶפֶשׁ". הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, הָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִין יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפֹרָשִׁין דְּמֵי חַטָּאת יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. דְּמֵי עוֹלָה יָבוֹאוּ לְעוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. דְּמֵי שְׁלָמִים יָבִיאוּ שְׁלָמִים, נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִים לֶחֶם. יִפְּלוּ לִנְדָבָה וַהֲלֹא דְּמֵי חַטָּאת מְעֹרָבִין בָּהֶם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: "לְכָל נִדְרֵיהֶם" הַתּוֹרָה אָמְרָה: מוֹתַר נָזִיר יְהֵא לִנְדָבָה. "לִרְצֹנְכֶם" אֵין כּוֹפִין אֶת הַצִּבּוּר עַל כָּרְחָם. "תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים" תַּמּוּת וְזַכְרוּת בִּבְהֵמוֹת, וְאֵין תַּמּוּת וְזַכְרוּת בְּעוֹפוֹת. יָכוֹל אַף יָבֵשׁ גַּפָּהּ וְשֶׁנֶּחְטְטָה עֵינָהּ וְשֶׁנִּקְטְעָה רַגְלָהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִן (הָעוֹפוֹת) [הָעוֹף"] וְלֹא כָּל הָעוֹף. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: וּמָה אִם הַקָּדָשִׁים שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן אֵין אֶתְנָן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶם, עוֹף שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בּוֹ אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא אֶתְנָן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶם. תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְכָל נֶדֶר" לְהָבִיא אֶת הָעוֹף. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "זָכָר וּנְקֵבָה" טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס פּוֹסֵל בּוֹ. שֶׁלא נֶאֱמַר בּוֹ "זָכָר וּנְקֵבָה" אֵין טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס פּוֹסֵל בּוֹ.