ילקוט שמעוני על התורה תרכח

תָּנוּ רַבָּנָן: "לְהֵחַלּוֹ" עַד שָׁעָה שֶׁיָּמוּת. רַבִּי אוֹמֵר: "בְּמוֹתָם" יִטַּמֵּא עַד (שָׁעָה) שֶׁיָּמוּת. מַאי בֵּינַיְהוּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִכָּא בֵּינַיְהוּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: גּוֹסֵס אִכָּא בֵּינַיְהוּ. לְמַאן דְּאָמַר מִ"לְּהֵחַלּוֹ" אֲפִלּוּ גּוֹסֵס, וּלְמַאן דְּאָמַר "בְּמוֹתָם" עַד שֶׁיָּמוּת אִין, גּוֹסֵס לָא. וּלְמַאן דְּאָמַר מִ"לְּהֵחַלּוֹ" הָכְתִיב "בְּמוֹתָם", הַהוּא מִבָּעֵי לֵהּ לְכִדְרַבִּי: בְּמוֹתָם אֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא בִּנְגִיעָתָם וּבְזִיבָתָם. וּלְמַאן דְּאָמַר "בְּמוֹתָם" הָא מִבָּעֵי לֵהּ לְהַאי סְבָרָא, אִם כֵּן לֵימָא קְרָא "בְּמָוֶת", מַאי "בְּמוֹתָם", שְׁמַע מִנַּהּ תַּרְתֵּי. וּלְמַאן דְּאָמַר "בְּמוֹתָם" הָא כְּתִיב "לְהֵחַלּוֹ", לְהָכִי הוּא דְּאָתָא בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻלָּל יָצָא זֶה שֶׁהוּא מְחֻלָּל. וּלְמַאן דְּאָמַר מִ"לְּהֵחַלּוֹ", הָא מִבָּעֵי לֵיהּ לְהַאי, אִם כֵּן לֵימָא קְרָא "לְהָחֵל", מַאי לְהֵחַלּוֹ, שְׁמַע מִנַּהּ תַּרְתֵּי. מֵיתִיבֵי: הָאָדָם אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וַאֲפִלּוּ מְגֻיָּד וַאֲפִלּוּ גּוֹסֵס. וּלְמַאן דְּאָמַר מִ"לְּהֵחַלּוֹ" הָא קָתָנֵי דְּאֵינוּ מְטַמֵּא, לְעִנְיַן טִמּוּיֵי עַד דְּנַפְקָא נַפְשֵׁהּ, לְעִנְיַן אִתְחוּלֵי הָא אִתְחִיל.