ילקוט שמעוני על התורה תרב

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִפְּנֵי מַה נִּסְמְכָה פָּרָשַׁת עֲרָיוֹת לְפָרָשַׁת קְדוֹשִׁים, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה, אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה. וְאִית לָן קַרְיָן סְגִיאִין: "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה וְגוֹ', וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם וְגוֹ'. "אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה וְגוֹ' לֹא יִקָּח", "וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ". וְגוֹ'. וְהָדֵין. "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ אִי אַתָּה מְצַוֵּנִי אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל (כָּתוּב בְּרֶמֶז שע"ו).