ילקוט שמעוני על התורה תר

(ויקרא יח כז) כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל – בַּעֲוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְהַשְׁמָטַת שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת, גָּלוּת בָּאָה וּמַגְלִין אוֹתָן מִמְּקוֹמָן וּבָאִין אֲחֵרִים וְיוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן. שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ", וַתָּקִא הָאָרֶץ. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב: "וְנָתַתִּי [אֶת] פִגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם, וּכְתִיב: "וְאֶתְכֶם אֶזָּרֶה בַגּוֹיִם, וּבִשְׁמִטִּין וּבְיוֹבְלוֹת כְּתִיב: ("וְ)אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ". אָמַר רַב הוּנָא: רֶמֶז לִשְׁנִיּוֹת מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל", "הָאֵל" – קָשׁוֹת, מִכְּלָל דְּאִכָּא רַכּוֹת, וּמַאי נִינְהוּ, שְׁנִיּוֹת. וּמַאי מַשְׁמַע דְּהַאי "אֵל" קָשׁוֹת, דִּכְתִיב: "וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח". לֵימָא פְּלִיגָא אַדְּר' לֵוִי, דְּאָמַר: קָשֶׁה עָנְשָׁן שֶׁל מִדּוֹת יוֹתֵר מִשֶּׁל עֲרָיוֹת, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר בָּהֶן "אֶל", וְזֶה נֶאֱמַר בָּהֶן "אֵלֶּה". "אֵל" קָשֶׁה, וְ"אֵלֶּה" קָשֶׁה מֵ"אֵל". גַּבֵּי עֲרָיוֹת נַמֵּי כְּתִיב "וְאֵלֶּה", הַהוּא לְמִעוּטֵי מִדּוֹת מִכָּרֵת. וְאֶלָּא מַאי חוּמְרֵיהוֹן, הָנֵי אֶפְשָׁר בִּתְשׁוּבָה, הָנֵי לֹא אֶפְשָׁר בִּתְשׁוּבָה. רַב כַּהֲנָא אָמַר: מֵהָכָא: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי" – עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי. אָמַר לֵהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הָא דְּאוֹרַיְתָא הִיא, מִדְּרַבָּנָן, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא. "כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת" – הֻקְשׁוּ כָּל הָעֲרָיוֹת כֻּלָּן לְאֵשֶׁת אָח וְכוּ' כְּדִלְעֵיל.