ילקוט שמעוני על התורה תקלב

אַשְׁרֵיהֶם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁלֹּא נָשְׂאוּ לָכֶם פָּנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי" אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם בִּי עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנְכֶם לִפָּטֵר. אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים לֹא דַּיָּן שֶׁזּוֹכִין לְעַצְמָן אֶלָּא שֶׁמְּזַכִּין לִבְנֵיהֶם וְלִבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. הַרְבֵּה בָּנִים הָיוּ לוֹ לְאַהֲרֹן שֶׁרְאוּיִין לִשָּׂרֵף כְּנָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (פסוק טז) הַנֹּתָרִים, אֶלָּא שֶׁזְּכוּת אֲבִיהֶם גָּרְמָה לָהֶם אוֹי לָרְשָׁעִים שֶׁמְּחַיְּבִין לְעַצְמָן וְלִבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. הַרְבֵּה בָּנִים הָיוּ לוֹ לִכְנַעַן שֶׁרְאוּיִין לִסָּמֵךְ כְּטָבִי עַבְדּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אֶלָּא שֶׁחוֹבַת אֲבִיהֶם גָּרְמָה לָהֶם.

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אָמַר רַבִּי יִרְמִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, "אֹזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין", אֵלּוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁהָיוּ בְּצַד הַמִּיתָה, וְזָכוּ שֶׁנִּתְיַחֵד הַדִּבּוּר עֲלֵיהֶן וְעַל אֲבִיהֶן וְעַל אֲחִי אֲבִיהֶן בְּחַיֵּיהֶן, דִּכְתִיב "וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ", שְׁתֵּי דְּרִישׁוֹת, אָמַר לָהֶם אִם שְׁחַטְתֶּם לָמָּה לֹא אֲכַלְתֶּם וְאִם לֹא הֱיִיתֶם עֲתִידִין לֶאֱכֹל לָמָּה שְׁחַטְתֶּם, מִיָּד וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעֶזֶר וְעַל אִיתָמָר. וְכֵיוָן שֶׁכָּעַס נִתְעַלְּמָה הֲלָכָה מִמֶּנּוּ.