ילקוט שמעוני על התורה תקיז

(ויקרא ח כח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֹתָם מֵעַל כַּפֵּיהֶם. הוּא הַדִּין לְלַמֶּדְךָ הֵיאַךְ כֹּהֵן נוֹטֵל מִנְחָה מֵעַל יְדֵי סוֹטָה וּמְנִיפָהּ. מִלֻּאִים הֵם לְרֵיחַ נִיחֹחַ, מְלַמֵּד שֶׁהַמִּלּוּאִים קְרוּיִין רֵיחַ נִיחוֹחַ. וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם קָנָה לוֹ אוֹהֵב וְעָשָׂה לוֹ יוֹם טוֹב מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֶעֱמִיד לוֹ כֹּהֵן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (ויקרא ח כט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת (הַמִּנְחָה) [הֶחָזֶה] וַיְנִיפֵהוּ תְנוּפָה לִפְנֵי ה', מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלאכי א, י) "מִי גַּם בָּכֶם וְיִּסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם" וְגוֹ'. מֵאֵיל הַמִלֻּאִים לְמֹשֶׁה הָיָה לְמָנָה וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם מִי שֶׁשִּׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה שָׁעָה אַחַת נוֹטֵל לוֹ חֵלֶק בִּכְהֻנָּה, הַמְשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה לְעוֹלָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.