ילקוט שמעוני על התורה תקיד

לָמָה נֶאֱמַר כָּאן "קַח", אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, חַיָּב אֲנִי לִפְרֹעַ לוֹ לְקִיחָה. קוּם אַתָּה וְגַדְּלוֹ בִּלְקִיחָה, וְאֵימָתַי לָקַח אַהֲרֹן, בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא הַקֶּצֶף אָמַר לוֹ מֹשֶׁה (במדבר יז, יא) "קַח אֶת הַמַחְתָּה וְתֵן עָלֶיהָ אֵשׁ", אָמַר לוֹ אַהֲרֹן, מָרִי מֹשֶׁה, לְהָרְגֵנִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ, בָּנַי מִפְּנֵי שֶׁהִקְרִיבוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵשׁ הֶדְיוֹט נִשְׂרְפוּ וְאַתָּה אוֹמֵר "קַח אֶת הַמַחְתָּה", בָּנַי הִכְנִיסוּ אֵשׁ זָרָה וְנִשְׂרְפוּ וַאֲנִי אוֹצִיא אֵשׁ קֹדֶשׁ לַחוּץ וַאֲנִי מֵת אוֹ נִשְׂרָף. אֲמַר לֵיהּ מֹשֶׁה לֵךְ וַעֲשֵׂה מְהֵרָה שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁאַתָּה מֵשִׂיחַ הֵם מֵתִים אֶלָּא הוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֶּר עֲלֵיהֶם, וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע אַהֲרֹן כֵּן אָמַר אִלּוּ אֲנִי מֵת עַל יִשְׂרָאֵל אֲנִי כְּדַאי, מִיָּד (שם יב) "וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר מֹשֶׁה", לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קַבְּלֵהוּ מָה אַהֲרֹן עָתִיד לְהַצִּיל בָּנַי בִּלְקִיחָה, אַף אַתָּה גַּדְלֵהוּ בִּלְקִיחָה, לְכָךְ נֶאֱמַר "קַח אֶת אַהֲרֹן".

דָּבָר אַחֵר "קַח אֶת אַהֲרֹן", פַּתֵּה אוֹתוֹ בִדְבָרִים לְפִי שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה, אֵין קַח אֶלָּא לְשׁוֹן פִּתּוּי, "קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו" וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית יב, טו) "וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה". מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק זֶה אַהֲרֹן. "אַשְׁרֵי בָּנָיו אַחֲרָיו" שֶׁרָאָה בָּנָיו בְּחַיָּיו מְשַׁמְּשִׁין בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה. אֲבָל מֹשֶׁה הָיָה צַדִּיק וְלֹא הָיוּ בָנָיו כְּמוֹתוֹ. עֵלִי הָיָה צַדִיק וְלֹא הָיוּ בָנָיו כְּמוֹתוֹ. שְׁמוּאֵל הָיָה צַדִּיק וְלֹא הָיוּ בָנָיו כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ח, ג) "וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו".