ילקוט שמעוני על התורה תטז

בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. שָׁאַל קוֹנְטְרִיקוּס הַהֶגְמוֹן אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בְּגִבּוּי הַכֶּסֶף אַתָּה מוֹצֵא מָאתַיִם וְאֶחָד כִּכָּר וְאַחַת עֶשְׂרֵה מָנֶה, דִּכְתִיב בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר וְגוֹ', וּבִנְתִינַת הַכֶּסֶף אַתָּה מוֹצֵא מְאַת כִּכָּר, דִּכְתִיב וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת וְגוֹ', מֹשֶׁה רַבְּכֶם גַּנָּב הָיָה אוֹ קוּבְיוּסְטוּס הָיָה אוֹ אֵינוֹ בָּקִי בַּחֶשְׁבּוֹנוֹת הָיָה, נָתַן מֶחֱצָה וְנָטַל [מֶחֱצָה] וּמֶחֱצָה שָׁלֵם לֹא הֶחֱזִיר. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ גִּזְבַּר נֶאֱמָן הָיָה, וּמָנֶה שֶׁל קֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה. וְעוֹד שְׁאָלוֹ, בִּפְרָטָן שֶׁל לְוִיִּם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלֹש מֵאוֹת, וּבִכְלָלָן אַתָּה מוֹצֵא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, אוֹתָן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לְהֵיכָן הָלְכוּ. אֲמַר לֵיהּ, אוֹתָן שְׁלֹש מֵאוֹת בְּכוֹרוֹת הָיוּ, וְאֵין בְּכוֹר מַפְקִיעַ בְּכוֹר, דַּיּוֹ לִבְכוֹר שֶׁיַּפְקִיעַ קְדֻשַּׁת עַצְמוֹ. וְעוֹד שְׁאָלוֹ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם" (כָּתוּב לְמַעְלָה בְּרֶמֶז ס"ד) [יב]. (שמות לט כז) וַיַעֲשׂ[וּ] אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ .