ילקוט שמעוני על התורה תז

רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָן אֲמַר. כְּשֶׁמֹּשֶׁה כָּתַב אֶת הַתּוֹרָה נִשְׁתַּיֵּר בַּקּוֹלְמוֹס קִמְעָא, וְהֶעֱבִירוֹ עַל רֹאֹשׁוֹ, וּמִשָּׁם נַעֲשׂוּ לוֹ קַרְנֵי הַהוֹד. וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן וְגוֹ'. כָּל הַהוֹד שֶׁנָּטַל, מִמַּתַּן שָׂכָר, אֲבָל הַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, ד) "קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ" וְגוֹ', וּכְשֶׁיִּטְּלוּ הַצַּדִּיקִים שְׂכָרָן לָעוֹלָם הַבָּא יִטּוֹל הוּא שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, י) "הִנֵּה אֲדֹנָי ה' בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו". (שמות לד ל) וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו (כָּתוּב בְּרֶמֶז שסג).