ילקוט שמעוני על התורה שצז

שָׁאֲלוּ אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. מִפְּנֵי מָה לוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וְהַשְּׁנִיּוֹת מַעֲשֵׂה אָדָם. אָמַר לוֹ. אוֹמַר לָכֶם לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה, וְהַנְּיָר וְהַלַּבְלָר מִשֶּׁלּוֹ, עִטְרָהּ מִשֶּׁלּוֹ וְהִכְנִיסָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. רָאָה אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ שׂוֹחֶקֶת עִם עֶבֶד אֶחָד מִשֶּׁלּוֹ, קָצַף עָלֶיהָ וְהוֹצִיאָהּ. בָּא שׁוֹשְׁבִינָהּ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ. מָרִי, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נָטַלְתָּ אוֹתָהּ, לֹא מִבֵּין הָעֲבָדִים גִּדּוּלָהּ, וְכֵיוָן שֶׁגָּדְלָה בֵּינֵיהֶן לִבָּהּ גַּס בָּהֶן. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ. וּמָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, שֶׁאֶתְרַצֶּה לָהּ, הָבֵא הַנְּיָר וְהַלַּבְלָר מִשֶּׁלְּךָ, וַהֲרֵי כְּתַב יָדִי. כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לַהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוֹצֵאתָ אוֹתָם, מִמְּקוֹם עֲבֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, שֶׁאֶתְרַצֶּה לָהֶם, הָבֵא הַלּוּחוֹת מִשֶּׁלְּךָ, וַהֲרֵי כְּתַב יָדִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. חַיֶּיךָ, כְּשֵׁם שֶׁנָּתַתָּ נַפְשְׁךָ עֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַף לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּשֶׁאָבִיא לָהֶם אֶת אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, שְׁנֵיכֶם בָּאִים כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, ג) "ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ", "בְּסוּפָה", זֶה מֹשֶׁה דִּכְתִיב "וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר", "וּבִשְׂעָרָה", זֶה אֵלִיָּהוּ דִּכְתִיב (מלכים ב ב, יא) "וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם", אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא בָּא וּמְנַחֵם אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כג כד) "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ' וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים". (כָּתוּב בְּרֶמֶז .