ילקוט שמעוני על התורה שטז

תָּנוּ רַבָּנָן, לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וּלְרַבּוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים, אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו, טז) "כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ". לְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וְלוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים, אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנַי. הוּא אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ וְרַבּוֹ אֵינוֹ אוֹהֲבוֹ, אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ". רַבּוֹ אוֹהֲבוֹ וְהוּא אֵינוֹ אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ, אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ". הוּא חוֹלֶה, אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי טוֹב לוֹ". רַבּוֹ חוֹלֶה וְהוּא אֵינוֹ חוֹלֶה, אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר "עִמָּךְ". בָּעֵי רַב בִּיבִּי, שְׁנֵיהֶם חוֹלִים, מַהוּ, עִמָּךְ בָּעִינָן וְהָא אִיכָּא, אוֹ דִּלְמָא "כִּי טוֹב לוֹ" בָּעִינָן וְהָא לֵיכָּא. תֵּיקוּ. עֶבֶד עִבְרִי כֹּהֵן, רַב אֲמַר, רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. וּשְׁמוּאֵל אֲמַר, אָסוּר. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב עָנָן. כִּי הֲוֵיתוּ בֵּי מַר שְׁמוּאֵל, בְּאִיסְקוּנְדְּרִי אִיטְלְלִיתוּ, מַאי טַעְמָא לָא תֵימָא לֵיהּ מֵהָא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין עֶבֶד עִבְרִי כֹּהֵן נִרְצָע, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּעַל מוּם, וְאִם תֹּאמַר אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית תֵּיפוּק לֵיהּ דְּבָעִינָן אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְלֵיכָּא. וְתוּ לֹא מִידִי.