ילקוט שמעוני על התורה רצב

פּוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְגוֹ', בִּזְמַן שֶׁהֵן אֵינָן מְסֹרָגִין, אוֹ בִּזְמַן שֶׁהֵן מְסֹרָגִין, הָא כֵּיצַד, רָשָׁע בֶּן רָשָׁע, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה (שמות לד, ח) "וַיְּמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אָרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ". אָמַר חַס וְשָׁלוֹם אֵין בְּיִשְׂרָאֵל רָשָׁע בֶּן רָשָׁע. אוֹ כְּשֵׁם שֶׁמִּדַּת פֻּרְעָנוּת לְאַרְבַּע דּוֹרוֹת כָּךְ מִדַּת הַטּוֹבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר לַאֲלָפִים. אִי לַאֲלָפִים שׁוֹמֵעַ אֲנִי מִעוּט אֲלָפִים שְׁנַיִם תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים ז, ט) "לְאֶלֶף דּוֹר", דוֹרֵי דּוֹרִים לְאֵין חֵקֶר וְאֵין מִסְפָּר.

לְאֹהֲבַי, זֶה אַבְרָהָם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי, אֵלּוּ הַנְּבִיאִים וְהַזְּקֵנִים. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי, אֵלּוּ שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנוֹתְנִים נַפְשָׁם עַל כָּל הַמִּצְוֹת, מַה לְּךָ יוֹצֵא לֵהָרֵג, עַל שֶׁמָּלְתִי אֶת בְּנִי, מַה לְּךָ יוֹצֵא לִשָּׂרֵף, עַל שֶׁקָּרִיתִי בַּתּוֹרָה, מַה לְּךָ יוֹצֵא לִצָּלֵב, עַל שֶׁאָכַלְתִּי מַצָּה, מַה לְּךָ לוֹקֵחַ מֵאָה פַּרְגּוֹל, עַל שֶׁנָּטַלְתִּי אֶת הַלּוּלָב. וְאוֹמֵר "אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבַי", הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה גָּרְמוּ לִי לֶאֱהֹב לְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.