ילקוט שמעוני על התורה רלט

(שמות יד ל) וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם. כְּצִפּוֹר שֶׁהִיא נְתוּנָה בְּיַד אָדָם, שֶׁאִם יִכְבֹּשׁ יָדוֹ מְעַט מִיַּד הִיא נֶחְנֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכד, ו ז) "נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים וְגוֹ' בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם". וּכְאָדָם שֶׁהוּא שׁוֹמֵט אֶת הָעֻבָּר מִמְּעֵי הַפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לד) "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים" שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "מִקֶּרֶב גּוֹי", אֶלָּא כְּאָדָם שֶׁהוּא שׁוֹמֵט אֶת הָעֻבָּר מִמְּעֵי הַפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם" וְגוֹ'.

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת. מִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים רָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵתִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁעָלִינוּ מִצַּד זֶה כָּךְ עָלוּ מִצְרַיִם מִצַּד זֶה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מִצְרַיִם אוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ אֲבוּדִים בַּיָּם כָּךְ אָבְדוּ יִשְׂרָאֵל בַּיָּם, וּכְדֵי שֶׁיִּקְחוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַבִּזָּה שֶׁהָיוּ טְעוּנִין כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וּכְדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִין אֶת עֵינֵיהֶם בָּהֶן וּמַכִּירִין אוֹתָן וּמוֹכִיחִין אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ, כא) "אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ" (מיכה ז, י) "וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה". וַיַרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם. מֵתִים אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא מֵת, מֵתִים וְלֹא מֵתִים כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לה, יח) "וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה", וְכִי מֵתָה הָיְתָה, אֶלָּא מֵתָה וְלֹא מֵתָה.