ילקוט שמעוני על התורה ריג

תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר. שְׁלֹשָׁה גֵּרִים הֵן. יֵשׁ גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר לְשֵׁם אִשָּׁה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִתְגַּיַּרְתָּ בִּשְׁבִיל הַנְּבֵלָה, הֲרֵי נְתוּנָה לְךָ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, כא) "לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה". הַגֵּר הַשֵּׁנִי לִהְיוֹת מִתְפַּרְנֵס כְּעָנִי, הֲרֵי הֵן נוֹתְנִין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, כב) "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר" וְגוֹ'. הַגֵּר הַשְּׁלִישִׁי זֶה שֶׁנִּתְגַּיֵּר לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא שָׁקוּל עָלַי כְּאַחַד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת וְגוֹ' תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרַח" וְגוֹ'. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא שָׁקוּל עָלַי כַּלֵּוִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, כט) "וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ", אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַגֵּר הַזֶּה כְּלֵוִי לְפָנֶיךָ אָמַר לוֹ גָּדוֹל הוּא לְפָנַי, שֶׁנִּתְגַּיֵּר לִשְׁמִי. מָשָׁל לִצְבִי שֶׁגָּדַל בַּמִדְבָּר וּבָא מֵעַצְמוֹ וְנִתְעָרֵב בַּצֹּאן וְהָיָה הָרוֹעֶה מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמְחַבְּבוֹ יוֹתֵר מִצֹּאנוֹ. אָמְרוּ לוֹ, לִצְבִי זֶה אַתָּה מְחַבֵּב יוֹתֵר מִן הַצֹּאן. אָמַר לָהֶם כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַעְתִּי בְּצֹאנִי, מוֹצִיאָן בַּבֹּקֶר וּמַכְנִיסָן בָּעֶרֶב עַד (שֶׁבָּא גָּדְלוּ) [שֶׁנִּתְגַּדְּלוּ], וְזֶה שֶׁגָּדַל בַּמִּדְבָּרוֹת וּבַיְּעָרִים וּבָא מֵעַצְמוֹ לְתוֹךְ צֹאנִי לְכַךְ אֲנִי מְחַבְּבוֹ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כַּמָּה יָגַעְתִּי בְּיִשְׂרָאֵל, הוֹצֵאתִים מִמִּצְרַיִם, הֶרְאֵיתִי לִפְנֵיהֶם, הוֹרַדְתִּי לָהֶם אֶת הַמָּן, הֵגַזְתִּי לָהֶם אֶת הַשְּׂלָו, הֶעֱלִיתִי לָהֶם אֶת הַבְּאֵר, הִקַּפְתִּים עַנְנֵי כָּבוֹד עַד שֶׁקִּבְּלוּ תּוֹרָתִי, וְזֶה בָּא מֵעַצְמוֹ, לְפִיכָךְ שָׁקוּל עָלַי כְּיִשְׂרָאֵל וְכוּ' [וּכְלֵוִי].