ילקוט שמעוני על התורה רה

בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת. לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ' מַעֲשַׂר דְּגָנְךָ", הֲרֵי שֶׁהֶעֱלָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לִירוּשָׁלַיִם שׁוֹמֵעַ אֲנִי יוֹצֵא בּוֹ מִשּׁוּם מַצּוֹת, וּמִנַּיִן שֶׁאֵין יוֹצֵא לֹא בְּלֶחֶם הַפָּנִים וְלֹא בִּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת וְלֹא בְּחַלּוֹת תּוֹדָה וְלֹא בִּרְקִיקֵי נָזִיר וְלֹא בְּבִכּוּרִים, תַּלְמוּד לוֹמַר בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין בְּכָל מוֹשָׁבוֹת, מוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵלּוּ [וּמֵבִיא] אֶת הַסּוּפְגָנִין וְאֶת הַדּוּבְשָׁנִין וְהָאַסְקְרִיטִין וְחַלַּת מִשְׁרַת וַאֲשִׁישָׁה, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם טז, ג) "לֶחֶם עֹנִי", יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן לֶחֶם עֹנִי, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יוֹצֵא בָּהֶם וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֶחֶם עֹנִי", שֶׁלֹּא יָלוּשׁ לֹא בְּיַיִן וְלֹא בְּשֶׁמֶן וְלֹא בִּשְׁאַר כָּל מַשְׁקִין אֶלָּא מְקַטֵּף הוּא מִכֻּלָּן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יוֹצֵא בָּהֶן וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֶחֶם עֹנִי", מַה לַּחְמוֹ שֶׁל עָנִי כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה אִשְׁתּוֹ לָשָׁה וְהוּא מַסִּיק בַּתַּנּוּר, אַף מַצָּה אִשְׁתּוֹ לָשָׁה וְהוּא מַסִּיק בַּתַּנּוּר. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים" וְגוֹ', שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּמַשְׁמָע, תַּלְמוּד לוֹמַר "לֶחֶם עֹנִי", יָצָא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בְּשִׂמְחָה.