ילקוט שמעוני על התורה קנח

אָרוּר אַפָּם כִּי עָז. בְּשָׁעָה שֶׁהָרְגוּ שְׁכֶם וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר לֹא נִמְלְכוּ בַּאֲבִיהֶם, וְאָרוּר כַּעְסָם בְּיוֹתֵר, לְפִיכָךְ אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל, לְהַעֲמִיד מִשִּׁמְעוֹן סוֹפְרִים וּמְשַׁנִּים בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, וּמִשֵּׁבֶט לֵוִי בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁיִּהְיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים. וְכֻלָּם אֵינָם אַחִים אֶלָּא אַחִים בְּעֵצָה, נָטְלוּ עֵצָה עַל שְׁכֶם וְהֶחְרִיבוּהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד, כה) "וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי". וְהֵם נָטְלוּ עֵצָה עַל יוֹסֵף, שֶׁבִּקְּשׁוּ לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז, יט כ) "וַיֹאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא וְעַתָּה לְכוּ וְנַהֲרְגֵהוּ", מִי הָיוּ, אִם תֹּאמַר רְאוּבֵן, הֲרֵי רְאוּבֵן בִּקֵשׁ לְהַצִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם", אִם תֹּאמַר יְהוּדָה, הֲרֵי אָמַר (שם כו) "מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ", וְאִם תֹּאמַר בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר, "וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה", אֶלָּא מִי הֵם, זֶה שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, דִּכְתִיב בָּהֶם שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים. וְכֵן כְּשֶׁבָּאוּ לְמִצְרַיִם אָמַר יוֹסֵף, אִם אֲנִי מַנִּיחַ לְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי בְּמָקוֹם אֶחָד הֵן נוֹטְלִין עֵצָה וּמַחְרִיבִין כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁל מִצְרַיִם, לְפִיכָךְ הִפְרִיש שִׁמְעוֹן מִלֵּוִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שם מב, כד) "וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן", וְכֵיוָן שֶׁהִפְרִישׁ אוֹתָם נַעֲשָׂה לֵוִי יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שם מב, כז) "וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ", וְכִי אֶחָד הָיָה אֶלָּא זֶה לֵוִי הַנִּשְׁאָר יְחִידִי מִזּוּגוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל לֵוִי. לְכָךְ נֶאֱמַר שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים.