ילקוט דוד - באוהל דוד רטז

ג' שם רצ"ה ע"א שערין אוכמין וכו' ו' אינון תשע אקרון וכו' כתב בנצוצי אורות בציון ב' וז"ל פ' בסוד וק' ובתוספת נה"י הם ט' הרמז עכ"ל הנה משמע דנצח והוד אינם בכלל ששה קצוות ומשמע דששה קצוות מתחילין מכתר עד תפארת שהם ששה ספירות וזה נראה שהוא היפך ממה שכתוב בשער ההקדמות דף ה' ע"א דבור המתחיל אבל וז"ל אבל אם נרצה לפרט ולחלק אלו הע"ס הנ"ז הכליות בפרטים רבים אינם מתחלקים רק בבחינת ה' פרצופים בלבד וכו' וזה סדרן כי ספירת הכתר הוא פרצוף שלם כלול מי"ס פרטיות ונקרא א"א ואמנם בו נכלל בבחי' פרצוף עתיק ואין כאן מקום ביאורו וספירת חכמה גם הוא פרצוף שלם ונקרא אבא והבינה גם היא פרצוף שלם ונקרא אמא וכו' אשר מחסד עד יסוד גם הוא פרצוף שלם ונקרא ז"א. וספירת מלכות עשירית נקרא נוקבא דז"א גם היא פרצוף שלם כולל עשר ספירות פרטים שבה וכו' ע"ש העתיק דבריו הרב בעל ספר כגן' הירק' היוצא חדש מבית הדפוס להרב הגדול רבינו כליפה גיגי ז"ל בפירושו על התקונים תקונא תמני סר דף ל"ז ע"ב דף צ"ט ע"ב מספרו כגן' הירק' ע"ש דבור המתחיל ורזא דהאי ע"ש וצריך לעיין בספרי דבי רב והנה בספר הקדוש הנקרא הקונטריס היחלאלי הנדפס מחדש בבית ה' דף י"ג ע"ב בענין התפילין סי' ה' העתיק דברי הרב בשער הכוונות וז"ל ובשעת הקשירה יכוין לקשור הנוק' עס הזא' כדי ליחדם בק"ש במלת אחד ר"ל אח' ד' שהם זו"ן קשורים יחד בשני קשרים וכו' ע"ש מדכתב אח' ד' מהם זו"ן משמע דכל הספירות מכתר עד היסוד נקרא זעיר וד' הוא נוקביה וצריך תלמוד בזה עוד ראיתי בהגהות מהרח"ו בפרשת אמור בזוהר דף צ"ג ע"ב וז"ל זעיר נקרא א"ח שיש בו ט' ספירות ונוקבא נקרא דלת' שאין לה רק ד' ספירות תנה"י עכ"ל וזה מכוון עם מה שכתב בשער הכוונות שהעתיק איתלאלי עוד ראיתי כתוב בהגהות מהרח"ו על זוהר בחוקותי דף קי"ג אות ד' וז"ל כי אתם מתקנים ועושים אותה חק ומשפט הנ"ל דהיינו נוקבא שהיא נקודא עושים אותה פרצוף וזעיר שהוא בן וק' בלבד עושים אותו בן עשר ע"י מע"ט וא"כ שפיר קאמר ועשיתם אותם ע"כ הרי קאמר זעיר שהוא בן וק' בלבד וכו' עוד בתפלת יהי רעוה מן קדם סתימא וכו' נאמר ויתמשך מלא עלאה דרך אבא ואמא לזעיר אנפין מזעיר אנפין לחקל תפוחין וכו' וכל זה הוא בשער ההקדמות:

ד' ר"ץ באגדתא דבי רב ייבא סבא תנינן אמאי וד' כלילן ביוד אלא נטיעא דגנתא דא אקרי ו' אית גנתא אחרא דאיהי ד' ומהאי ואו' אשתקייא ד' והיינו רזא דכתיב ונהר יוצא מעדן וכו' מאי עדן דא חכמה עלאה ודא יוד' להשקות את הגן דא ואו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים דא הוא ד' וכלא כלילן ביוד' ובגין כך אקרי אב לכלא אם לאבהן שירותא דכלא ביתא דכלא. דכתיב בחכמה יבנה בית וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר תרצ"ב ה' שם רצ"ד ע"א אודנין למשמע טב וביש וכו' אודנא לגו בגו דיליה תליא ברשימין עקימין בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין בין מוחא ולאו בבהילו דכל מלה דהוי בבהילו לא הוה בחכמתא שלימתא וכו' ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד) משכיל על דבר הביטה והבן דברי הזוהר דקאמר דכל מלה דהוי בבהילו לא הוה בחכמתא שלימתא וזה אפילו במילי דעלמא כ"ש וק"ו במילי דשמיא דצריך מתון רב וכוונה יתירתא וסימן זה יהיה בידך אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב דכל אדם חזו בו באזניו ישמע דהיינו דמאזניו ישמע ויבין לבבו דצריך מתון בכל דבר דבר דבור על אופניו ולא יהיה נחפז כדכתיב. תרצ"ב ו' שם רצ"ט ע"א ד"א לו חכמו ישכילו זאת דאיהי מתקשרא בהו בישראל כד נמרין פקודי אורייתא ויתבין עמה בשלם ינדעון דסייעתא דהאי זאת עמהון לאתפרעא משנאיהון דישראל דאינון זעירין ביני עממיא ינדעון איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה ומאן גרים להו האי זאת דהוה בהו בשלם כד עבדין פקודי אורייתא ולעלמין לא אתעדי מנייהו למעבד להו נוקמין וכו' ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד) משכיל על דבר הנה משמע מדברי הזוהר דהכי פירושא דקרא דישראל ידעון דאיך כשהיו עושין רצונו של מקום היה אחד מהם רודף אלף ושנים יניסו רבבה ומי גרם להם זאת דהוו עמה בשלום והיא שהיתה עושה להם נקמות מאוייבהן ועתה שאין עושים רצונו של מקום הם בצרה כל כך אם לא כי צורם מכרם כו' יהי ה' עמנו כאשר היה עם אבותינו אמן תרצ"ב תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: