ילקוט דוד - באוהל דוד קפח

גכ' ושפה גימט' שכינה על כן צריך ליזהר בפיו ובלשונו ובשפתיו כי הם קדש לה'. [באהל דוד] תרפו' ג' שם נה' אלא הכי תנינן כל מלה ומלה דצלותא דאפיק בר נש מפומיה סלקא לעילא ובקעא רקיעין ועאלת לאתר דעאלת ותמן אתבחנת ההיא מלה אי היא מלה דכשרא אי לא אי איהי מלה דכשרא עאלין לה קמי מלכה קדישא למעבד רעותא ואי לא סאטין לה לבר ואתער בההיא מלה רוחא אחרא וכו' עש' משכיל על דבר מדברי הזוהר הנאמרין למעלה ראש יראה ויתבונן כמה צריך ליזהר אזהרה אחר אזהרה במלות ובתיבות התפלה שיוציאם כתקנם ובכוונת הלב שיצאו מעומק הלב שהרי ידענו שעתיד שתבוא כל מלה לידי מבחן כיצד נעשית וכיצד היתה הוייתה לפני מי שאמר והיה העולם הבוחן לבות וכליות אלהים צדיק תרפו. א' שם דפ' נב' עב' כמה אית לון לבני נשא לאסתמרא ארחייהו ולדחלא מקמי קב"ה דלא יסטו מארחא דכשרא [כתב הרב נצוצי תורות שם שיהא טוב לשמים וטוב לבריות] ולא יעבור על פתגמי אורייתא [הוא מצות התורה המעשים שבהם נתקנה בחינת הנפש] ולא יתנשי מינה (הוא הלימוד בה והעיון בדבריה שבקריאה מתוקן הרוח דבכיונה והעיון מתוקן הנשמה) דכל מאן דלא לעי באורייתא שהוא ההגיה בה והעיון ולא ישתדל בה נזיפה הוא מקב"ה הוא קיום המצות והעסק בהם] רחיקא הוא מניה לא שרייא שכינתא עליה ואינון נעורין דאזלין עמיה אסתלקו מניה ולא עוד אלא דמכרזי קמיה ואמרי אסתלקו מסוחרניה דפלניא דלא חש על יקרא דמאריה ווי ליה' דהא שבקוהו עלאין ותתאין לית ליה חולקא בארחא דחיי וכד איהו אשתדל בפולחנא דמאריה ולעי באורייתא וכו' (ילקוט דוד) תרפט. ה' שם נג' עא' ועד לא ינפיק בר נש מהאי עלמא בכמה דינין אתדן נפשא עם גופא עד לא יתפרשון דא מן דא ולית מאן דישגח בההוא זמנא דמטא שעתא לאתפרשא לא נפקא נפשא מן גופא עד דאתגלי עליה שכינתא ונפשא מגו חדוותא וחביבותא דשכינתא נפקא מגופא לקבלה אי זכאה הוא מתקשר בה ואתדבק בה ואי לאו שכינתא אזלא והיא אשתארת ואזלא ומתאבלא על פרישותא דגופא מתלא אמרי שונרא מאשא לא מתפרשא חדיד סכינא אזלא אבתריה לבתר אתדנו תרווייהו על ידוי דדומא גופא אהדן בקברא עד דתב לעפרא ונפשא באשא דגיהנם בכמה דינים עד ההוא זמנא דאתגזר עליה לקבלה עונשא בתר דקבלת עונשא ומטי זמנא לאתדכאה כדין אסתלקת מגיהנם ואתלבנת מחובהא כפרזלא דאתלבן בנורא וסלקין עמה ילקוט דוד) באהל דוד] משכיל על דבר אשרי מי ששם כל אלא הנאמרין נגד פניו אשרי מי ששם דרכו כדכתיב ושם דרך אראנו בישע אלהים כי כל המתבונן בזה ורואה הכל בעיני שכלו ויהי משכיל על דבר ימצא טוב ו' שם נד' עב' כי עזה כמות אהבה מאי כי עזה וכו' אלא לא אשתכח קשיותא בעלמה כמה דפרישו דנפשא מגופא כד בעיון לאתפרשא כך אהבת כי' לקבה ולא אתפרשן לעלמין ובגין כך תפלה של יד אתקשרא בזרוע לקיימה דכתיב שמאלו תחת לראשי וכו' עש'. פ' אחרי מות א' זוהר דפ נ"ה עב' אמר ר' אבא זמנין אית קמיה קב"ה לאשתכחא רעוון ולאשתכתא ברכאן ולמתבע בעותיה וזמנין לא אשתכחן וברכאן וכו' ת"ח זמנין אית בשתא דרעוה אשתכח ופירש מהרחו וז"ל אדר ניסן אייר סיון] וזמנין אית בשתא דדינא אשתכח תמוז. אב. טבת. שבט.] וזמנין אית בשתא דדינא אשתכח ותליא [אלול. תשרי. חשון כסלו) עשב' ונל' שהם כנגד האבות אברהם איש החסד כנגדו ד' חדשים דאשתכח בהו רעוה ורצון וברכות. יצחק שהוא גבורה ודין כנגד ד' חדשים דדינא אשתכח בהו. יעקב כליל מחסד ורחמים כנגד ד' חדשים דדינא תליא בהו דע כי רת' של חדשי הרצון יבק' גימט' הויה. אהיה. אדני. משכיל על דבר] באהל דוד) ב' לעיל נד' זל' מה התפוח אסוותא לכלא אופ קב"ה אסוותא לכלא מה תפוח אשתכח בגיונוי עש' משמע מכאן שהתפוח הוא המעולה מכל פירות שבעולם שהוא טוב לגופ ולנפש דריחיה דקיק מן הכל ומיישב הדעת (משכיל על דבר) תרפה ג' שם סח' עא' ויהי שלום בין חירם ובין שלמה ותנינן אמר ר' יצחק אמר ר' יהודה דשדר ליה חד שידא ונחית ליה לשבעה מדורי גיהנם וסלקיה וסדר ליה פתקי בכל יומא ויומא בידיה עד דאהדר ואודי ליה לשלמה וכו' עש' משכיל על דבר משמע מדברי הזוהר דבסופ חזר בתשובה שהיה אומר מושב אלהים ישבתי ועשה עצמו אלוה וחזר בתשובה עי' שלמה המלך [באהל דוד] תרפו. ד' שם עג' רא' שאיל לרש' אבוהי אל' הא תנינן אסור ללמד תורה לעכום' ושפיר אתערו חברייא דבכל דכתיב לא עשה כן לכל גוי וכו' אלא