ילקוט דוד - באוהל דוד קפא

ה' שם דף ה' ובגין כך כל מאן דלא אשתכח דכר ונוקבא כל שבחא אעדיו מניה ולאו הוא בכללא דאדם ולא עוד אלא דלאו איהו כדאי לאתברכא וכו' עש' משכיל על דבר הקיצו והרגישו שוכני עפר דומם שאינו מרגיש וראו את מי שהוא מעוכב לישא אשה שהוא מפסיד עצמו והרי הוא כבעל חי שאינו מדבר ואינו נקרא אדם הנברא בצלם והרי הוא בזוי עם ושסוי ואינו ראוי לברכה רחל' השם יחזיר הדור בתשובה שלימה ואז נקרא אדם שלם אמן ועי' לקמן ז' ע"א דקאמר הזוהר ואימתי אקרי אדם שלים כגוונא דלעילא בשעתא דאזדווג בבת זוגיה באחדותא בחדותא ברעותא ויפיק מניה ומנוקביה בן ובת וכדין הוא ברנ' שלים וכו' וכדין אתקרי שמא קדישא עלוי וכו' עש' ועי' משכ' לעיל פ' בראשית אות כב' [באהל דוד]. תרפו' ו' לעיל ג' עב ר"מ עם בשמי דא נצח דרגא דאהרן דכתיב ואתה קח לך בשמים ראש ואינון דרועא ימינא בירכא ימינא ורזה דמלה נעימות בימינך נצח וכו' עש' ילקוט דוד באהל דוד משכיל על דבר הנה הזוהר קאמר הכא שמדת נצח היא דרגא דאהרן וזה הפך ממה שידוע לנו שמדת נצח היא של משה והוד הוא מדת אהרן עי' בסדור חמד אלהים בהקפות לשמחת תורה שמיחס הקפה רביעית למדת נצח למשה והקפה חמישית למדת הוד לאהרן עי' שם דף קה' עא' ועב' וצריך לחפש בספרי דבי רב ועי' עוד לקמן בזוהר דפ' ח' עא' דקאמר וזל' שמחה בכהנא אתקיים בגין דהוא רחיקא מן דינא תדיר וכו' עש' פטרת' ז' שם ט' עב' וכי מציון הוא ברוך והא מנהרא עמיקה הוא ברוך אלא ברוך ה' כד נהיר סיהרא מנהירו דשמשא ומתקרבי דא בדא וכו' דא ברוך ה' מציון מאן אתר אשתמודע דקבה' הוא ברוך הדר ואמר מציון מאתר דציון אשתמודע דהוא ברוך מט' בגין דכתיב כי שם צוה ה' את הברכה וכו' עש' ילקוט דוד באהל דוד משכיל על דבר הנה מכאן משמע שמדת ציון היא מלכות שכינת עוזינו וא"כ הא דאמרינן המחזיר שכינתו לציון נל' לומר שמחזיר שכינתו לציון שהיא עיר דוד שעתיד להחזיר שכינתו לשם שהיא מדתה ציון ואם שגיתי אתי תלין משוגתי ואפשר דהא דקאמר הדר ואמר מציון רל' היסוד המשפיט למלכות פטרת. ח' שם ט' עב' יוד' כגוונא דא ז' ארצות לתתא וכלהו בישובא וכו' ובין כל ארעא וארעא רקיע דמתפרש בין דא לדא ועד' כלהו ארצות פריסן בשמהן וכו' אוף הכא בהאי תבן אשתכח מלכא דכלא ומאן ניהו אדם מה דלא אשתכח בכלהו תתאין ואינון תתאין מאן אתו מקטורא דארעא מלחות אדים ועשן העולה מן הארץ בסיועא ועזרה הרקיע שעליה נולדים כמו תולעים בריות משונות מנהון בתרין אנפין ומנהון בד' ומנהון בא' וכו' ולא אשתכחו בקיומייהו בר עשר שנין וכו' ובספרא דרב המנונא פריש יתיר דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור אלין לתתא ואלין לעי' וכל בריין משניין בחזותייהו משינוי' דאורא כפום כל אתר ואתר וקיימין בקומייהו כשאר בני נשא ועל דא אית אתר בישובא כד נהיר לאלין חשיך לאלין יממא ולאלין ליליא ואית אתר דכוליה יממא ולא אשתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא נל' דרל' דבספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר דאפילו במקום האדם דהיינו תבל את שנויים בבני אדם שהאויר גורם השינוי הזה רב נהוראי סבא פריש לימא רבה ואתרגיש ימא ואתאבידו כל אינון דהיו בארבא ואתרחיש ליה ניסא ונחת בשבילן ידיען בלבא דימא ונפק תחות ימא לישובא חדא וחמא מאינון בריין כלהו זעירין והוי מצלי צלותא ולא ידע מאי קאמרי אתרחיש ליה ניסא שליק אמר זכאין אינון צדיקיא דמשתדלי באוריית' וידעין סתימין דרזי עילא' וכו' עש' מפלאות תמים דעים חזינן כאן פטרת' משכיל על דבר ט' שם יאי ר' אלעזר אמר כלהו עשרה שמהן כתיבי ואנן תנינן קדמאה אהיה וכו' תנינא יה' בגין דחכמה וכו' תליתאה ידוד' דאקרי אלהים כמה דאתמר רחמי ונפיק מניה דינא כשינקד בנקודות אלהים רביעאה אל גדול וכו' חמישאה אלהים ובכל אתר הוא גבורה שתיתאה יהו"ה רחמי שלימו דכלא וכו' ודא תפארת ישראל שבעאה ותמינאה צבאות וכו' תשיעאה שדי' דאמר לעלמא די וכו, עשיראה אדונ"י דהא דינא דמלכותא דנא וכו' עש' (ילקוט דוד באהל דוד). משכיל על דבר עי' למרן' בשע' יוד סי' רעו סעיף ט' שכתב אסור למחוק אפי' אות אחת משבעה שמות וכו' עש'. יוד' שם טז' עא' אמר ר"ש כתיב צדיק כתמר יפרח וכו' דהא מכל אילני עלמא לית דמתעכב לאפרחא כמו תמר דסליק לשבעין שנין וכו' (ילקוט דוד (באהל דוד) משכיל על דבר הנה קאמר רש' הכא לית דמתעכב כמו תמר וכו' שאינו מפריח לעשות פרי עד שבעים שנה וכל העולם אומרים שגם התמר יתן פריו כמו שאר האילנות ואינו מתעכב כל כך ואפשר דהא דקאמר הכא רש' עד לשבעים שנה היינו בזורע הגרעין אבל לא בנוטע יחור או ענף של תמר דבזה שכבר עלה בעצו ועקרו ושתלו במקום אחר זה יתן פריו מיד ודע שגם באילן של חרובין אמרו כן שאינו נותן פריו עד לע' שנה כדאיתא