ילקוט דוד - באוהל דוד קעט

להא בית הכנסת התאה וכלא קיימן דא לקבל דא וכו' עש' ועיין באהמ' אח' סי' קן' סק' ז' לענין מדרגות הבימה עש' משכיל על דבר באהל דוד תרפה' ח' לעיל רמ' זל' פתחא דאסוותא קיימא חד ממנא פדיאל שמיה והאי קיימה על כל אסוותין דעלמא ולאעלא צלותין דכל אינון מארי מכאובין ומרעין וצערין והאי איהו סליק לכל אינון צלותין ואעיל לון קמי קבה' והאי איהו מלאך מליץ אחד מני אלף וכו' עש' על כן בכל בקשה ותפלה שיבקש אדם מקונו יתברך צריך לבקש מהמלאך הנ"ל לאעלא צלותיה קמי קבה' ולרפאות את מכאבו משכיל על דבר באהל דוד תרפה' ט' שם רכד' עא' הכא אסתכל קבה' כד יהבו ישראל דהבא לעגלא וקבה' אקדים לון דהבא לאסוותא דהאי דהבא דמשכנא אקדים לון להאי דהבא דיהבו לעגלא דכל דהבא דהוה עמהון ואשתכח עמהון יהבו לארמא משכנא סלקא דעתך דכד עבדו עגלא אשתכח עמהון דהבא ואינון פריקו אודנייהו וכו' וע"ד אקדים דהבא דארמותא לכפרה על עובדא דא וכו' משכיל על דבר הנה הזוהר סובר שנדבת המשכן קדמא למעשה העגל ועי' לעיל בפרשת ויקהל דפ קצז' ועי' שם בהרב נצוצי אורות אות ב' דכתב וז"ל סבר דציווי המשכן בפרשת תרומה היה קידם העגל וכו' ע"ש דהנה מכאן מוכח גם נדבת המשכן בפועל קדמה למעשה העגל תרפו'. יוד' שם רכו' עב' בגין כך כל מליי דברנ' דאינו בסתימו ברכאן שריין עליה וכל דאינון באתגליא ההוא אתר דבי דינא שריא עלוי בגין דאיהי באתגליא וכו' עש' משכיל על דבר מכאן דצריך האדם ליזהר שכל מעשיו וכל דבריו דברים בעלמא יהיו נסתרים מבני אדם ואין לגלות מסתוריו כדי שלא תשלוט בו עינא בישא וסטרא אחרא ובזה יהיו כל דבריו בהשכל ויהיה מוצלח בדרכיו בלי שום עכוב וערבוב אין פגע ואין שטן רע והמעשה והדבר יעשה מאליו בס"ד משום דלא תמהי ביה אינשי דכל דבר הנעלם הוא מסטרא דקדושה כאשר ידוע כדכתיב ונעלמה מעיני כל חי וכו' וכש' תח' דבא משטרא דחכמה דמעיני כל חי נעלמה וסימנך חלוק של תח' כל שאין בשרו נראה מתחתיו טפת יא' שם רמז' עא' דהא בזמנא דבנ' עביד פקודין דאורייתא בהאי עלמא כגוונא דהוא אשתדל גרמיה הכי אתעביד ליה בהאי היכלא לעילא מלבושא לאתלבשא ביה בההוא עלמא וכד נשמתא סלקא ההוא ממנא נטיל ההוא לבושא דילר ואזיל עמה עד דמטא לנהר דינור די נשמתא אצטריכא לאתסחיא ולאתלבנא תמן ולזמנין דטבעא ההיא נשמתא תמן ואתוקדא ולא סלקא כלא יומא עד בצפרא וכו' כדין קיימי כלהו ומתחדשן ואמרי שירתא ומזמרן וכו' ואי זכאת האי נשמתא וסלקת האי ממנא צדקיאל נטיל לה להאי נשמתא ואלביש לה בההיא לבושא ואתקנת ביה וסלקא לקרבנא על ידא דמיכאל כהנא וכו' זכאה חולקא דהאי נשמתא דקיימא וזכאת להאי וכו' עש' תרפו' יב' שם רמט', עב' ואלין ארבעים אינון דקיימין ואנזיפו ומנדין לכל אינון דאפיקו מפומייהו מלה דלא אצטריכא ובתר דא אפיקו מפומייהו מלה קדישא מלה דאורייתא ומטנפי פומייהו בה ואלין קיימין ומנדין לון וקיימי בהאי נדוייא ארבעים יומין דלא לשתמע צלותהון וכן לכל אינון דחבו אינון חובין דבעיין לנזפא עשרה כרוזין נפקי בכל יומא וכו' אזדהרו בפלניא דאיהו נזיפא וכו' עד דתב קמי מאריה רחמנא לשזבן וכו' עש' משכיל על דבר הנה כל אדם שיש לו לב תסמר שערות ראשו כשיראה בדברים אלו ומתבונן עליהם עד כמה צריך אדם לעשות גדר וחומה וסייג חומות וחיל כדי ליזהר מדברים כאלו ולשום את דרכו כדכתיב ושם דרך אראנו בישע אלהים כיצד יתנהג בדיבורו ובמעשיו ולא ידבר עד שיפנה לצדדיו ויטול עצה מלבו אם ידבר או ישתוק ויאמר אדם לנפשו פה שמפיק מרגליות ילחוך עפר לחמו של נחש כזוחלי ארץ ארש' לא מטוהרה ועמא יקרא שמטמא גופי ונפשו כנז"ל בזוהר ואדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח על כן כלך מדרך זו ועיניך לנכח יביטו ועפעפך יישרו נגדך ותמיד יהיה בין עיניך פסוק שכל גופי תורה תלויים בו והוא בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותך אתן' תרפו' ערב ניסן באהל דוד, יג' שם לעיל רכ"א ע"א בתלת סטרין אתקיים עלמא ואינון חכמה ותבונה ודעת בחכמה דכתיב בחכמא יסד ארץ בתבונה כונן שמים בתבונה בדעת דכתיב בדעתו תהומות נבקעו וכו' (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר נ"ל שזהו מ"ש בנחמיה ט' אתה ה' לבדך אתה עשית את השמים וכו' הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם שהזכיר תלת סטרין ודוק' יר שם לעיל רכב' עב' אתפשטותא קדמאה איהו בי מקדשא וכל אינון היכלין ועזרות וכו' וירושלים וכל מתא משורא ולגו אתפשטיתא תנינא כל ארעא דישראל דאתקדש בקדושה אתפשטותא תליתאה איהו כל שאר ארעא אתר בי מותבא דשאר עמין וימא דאוקיינוס דכתר כלא וכו' ילקוט דוד משכיל על דבר הנה מדברי הזוהר הנל' משמע דירושלים היא אמצע העולם ולא אמצע ישוב העולם