ילקוט דוד - באוהל דוד קנה

יוד' שם תלתא אינון דדחיין שכינתא מעלמא וגרמין דדיוריה דקב"ה לא הוי בעלמא ובני נשא ציוחין ולא לאשתמע קליהון ואלין אינון מאן דשכיב בנדה בגין דלית מסאבו תקיפ' בעלמא בר מסאבו דנדה וכו' אסתאב הוא וכל דמתקרבין בהדיה יסתאבון עמיה ולא עוד אלא דגרים מרעין בישין על גרמיה ועל זרעא דיוליד וכו' דהא בנינא ויסודא דיליה איהו במסאבו וכו' ומאן דשכיב בבת אל נכר ותנינן לית קנאה קמי קב"ה בר קנאה דברית קדישא דאיהו קיימא דשמא קדישא ורזא דמהימנותא מה כתיב ויחל העם לזנות את בנות מואב מיד ויחר אפ ה' בישראל וכו' ומאן דקטיל בנוי ההוא עוברא דמתעברא אתתיה וגרים לקטלא במעהא דסתיר בנינא דקב"ה ואומנותא דיליה וכו' (ילקוט דוד). (משכיל על דבר) מה נענה ומה נאמר בדורותינו האלה דאחד מני אלף ימצא שלא פגם בריתו בבת אל נכר וזה נעשה להם כהיתר אנה ה' חוס ורחם עלינו ותמהר לגאולינו גאולת עולם בביאת משיחנו אמן (באהל דוד) הנז' תרצא'. יא' שם דפ ד' כא' בית ה' דאיהו בית המקדש כגון עזרות ולסכות ובית האולם והדביר דא בית המקדש ודאי אקרי בית ה' בית המלך דא קדש הקדשים דאיהו פנימאה דכלא וכו' (ילקוט דוד (משכיל על דבר) הנה משמע מהזוהר דהדביר הוא ההיכל ולא בית קדש הקדשים וזה הפך ממה שכתוב מלכים א' ו' להיכל ולדביר ועוד כתוב ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתת שם את ארון ברית ה' עש' תרצא' יב'. שם ע"ב א"ל ת"ח שכינתא נחתת למצרים את יעקב ושית מאה אלפין רתיכין קדישין עמה והיינו דכתיב כשש מאות אלף רגלי תנינן שית מאה אלפין רתיכין קדישין נחתו עם יעקב למצרים וכלהו סליקו מתמן כד נפקו ישראל ממצרים וכו' שש מאות לא נאמר אצא כשש מאות כגוונא דנפקו אלין נפקו אלין וכו'. ילקוט דוד) (משכיל על דבר) הנה דלפי הזוהר יומתק כצפחית בדבש מאמר הכתוב פרשת בא ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים הרי מצינו דבכל מקום שגלו ישראל שכינתא עמהון הוא ובית דינו שהרי גם כשגלו לבבל כדאמר בזוהר לעיל דף א' ע"ב. ע"ל אות ח' עי' בזוהר לקמן י"ד ע"ב פתח ר"ש וכו' באהל דוד) תרצ"א. יג'. שם דף ו' ע"א. ת"ח כל עמין דעלמא וכל מלכין דעלמא לא אתתקפו בשולטניהון אלא בגינייהו דישראל מצרים לא הוו שלטין על כל עלמא עד דאתו ישראל ועלו תמן בגלותא כדין אתתקפו על שאר עמין דעלמא. בבל לא אתתקפו על כל עמין דעלמא אלא בגיניהון דישראל דהויין בגלותהון. אדום לא אתתקפו על כל עמין דעלמא אלא בגין דישראל דלהויין בגלותהון דהא עמין אלין בשפלותא הוו בשאר עמין ומאיכין הוו מכלהו ובגין ישראל אתתקפו וכו' ע"ש. ילקוט דוד) תרצ"א. יד. ענין ביאת משיח ואותותיו וסימני מופתיו תמצא שדבר בזה ר' שמעון בר יוחאי זיע"א בפרשה זו מדף ז' ע"א עד דף יוד' ע"א ע"ש ותראה פלאי פלאים מן ויקם מלך חדש על מצרים עד ויקם מלך חדש על מצרים ותראה חדשות. ילקוט דוד) תרצ"א. טו' שם דף י"א וכמה דאתייקר איהו בעלמא בעובדי דצדיקייא הכי נמי אתייקר איהו ברשיעייא כד עבדי עובדא טבא בעלמא וכו' ועי' להרב ניצוצי אורות שכתב מקשים דהא אמרו רז"ל דמצות הרשע הולכות לסט"ר וכו' ע"ש דיש ט"ס במה שכתב ואפי' דאם הרשע וכו' וצ"ל ואפשר לומר וכו' ולי נראה לתרץ דהא דאמרו רז"ל דמצות הרשע הולכות לסט"א היינו במצות עשה אבל הכא מיירי במצות לא תעשה שבאה לידו דבר עבירה שהיא באזהרה ונצול הימנה דכחו גדול גבורי כח עושי דברו. באהל דוד) טז' שם ט"ז. ואלה שמות בני ישראל וכו'. אתחזר פרשתא דא למה וכו'. ר' אלעזר בן ערך כד הוה מטי לפרשתא דא הוה בכי דאמר דבשעתא דאזלי ישראל בגלותא (דהיינו שהתחיל השעבוד) אתכנשו כלהו נשמתין דשבטין למערתא דכפילתא צווחו ואמרו סבא סבא כאיבה דבנין לאו בלאותא דעלמא דין בניך כלהו משתעבדין בקשיו עם אחרן עבדין בהו נוקמין דעלמא בההיא שעתא אתער רוחיה דההוא סבא רשותא שאיל ונתית קרא קב"ה לכל רתיכוי ומשרייתיה וכו' וכלה נחתו עם יעקב שבטין נחתו חיים עם יעקב אבוהון שבטין נחתו מתים עם אבוהון וכו' ות"ח מתים הוו ונחתו וכו' יז'. שם ע"ב א"ל שרי קברי אי לאו בעותא דילן על חיי לא יתקיימון פלגות יומא בעלמא וכו' (ילקוט דוד). (משכיל על דבר) ומזה נהגו העולם כשאירע להם צער הולכים לבי קברי ומבקשים רחמים שם. עי' מור"ם בא"ח סי' תקפ"א ס"ד באר היטב שם ס"ק י"ז ע"ש. וארא א'. זוהר דף ק"ה ע"א אמר מצוה לו לאדם להתפלל על הרשעים שיחזרו למוטב ולא יכנסו לגהנם דכתיב ואני וכו' ע"ש. מדרש הנעלם משמע דתפלה מועלת להחזיר את הרשעים בתשובה