ילקוט דוד - באוהל דוד קנ

בצלותא דמנחה בכלהו צלותא בעי ב"נ לכוונה דעתיה ולהאי צלותא יתיר מכלהו בגין דדינא שריא בעלמא ועל דא זמן צלותא דמנחה יצחק תקין לה והא אוקמוה וכו' (ילקוט דוד):

(משכיל על דבר פקח עיניך מה שלפניך וזרז עצמך באון וכח ועמוד על נפשך שלא תסיר דעתך בעומדך להתפלל והיו עיניך ולבך שם רואות את מוריך וירצך השם תרצ"א:

שם רל"ד אלא כל צלותין דעלמא צלותין וצלותא דיחיד לא עאל קמי מלכא קדישא אלא בחילא תקיפא דעד לא עלאת ההיא צלותא לאתעטרא בדוכתה אשגח בה קב"ה ואשתכי בה ואשתכי בחובוי ובזכותיה דההוא בר"נ מה דלא עביד כן בצלותא דסגיאין כמה אינון צלותין דלא מן זכאין אינון ועאלין כלהו קמיה דקב"ה לא אשגח בחוביהון בגין כך פנה אל תפלת הערער מהפך ואשתכי בה ואשתכי במה רעותא אתעביד ומאן ההוא בר"נ דצלי צלותא דצבורא מאי טעמא בגין דלא בזה את תפלתם אע"ג דלאו בכוונה ורעותא דלבא וכו' ע"ש (ילקוט דוד):

(משכיל על דבר) ראה כמה גדלה מעלת תפלה בצבור דגם בלא כוונה ובלא ישוב הלב מקובלת היא לפניו על כן צריך האדם לזרז עצמו ע"ז בלי רפיון אלא בחוזק ובאומץ כי הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו כי מי זה הוא שיאמר ותהי שיוכל לכוין בתפלתו מתחלה ועד סוף בזמן הזה ולא יסיח דעתו במקצת דבר שתהיה תפלתו נעוץ תחלתה בסופה ולא יהרוס תפלתו במחשבה אחרת הן לרע הן לטוב הגם שיעשה רסן לרוח עברה בו מ"מ הא מיהא עלתה טינא על לבו אלא שלא היה בה שיעור שהייה הפוסלת שדחאה בשתי ידים מיד ולאלתר על אתר וכל זה אם יהיה נשגב בכחו באון וחיל כעוקדו איל והוא עומד על מצבו ותוקע עצמו לדבר הלכה זו ותו לא וחרבו שלופה בידו נטויה שלא יטה ימין ושמאל ולבקש עזר אלהי על זה שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו ויבא עצות מרחוק עצה טובה קמ"ל שאם לא עכשיו אימתי והוא מתהפך בתחבולותיו גלגל הוא שחוזר בעולם (באהל דוד) תרצ"א. שם ת"ח בשעתא דיעקב קארי לבנוי אזדמנו אברהם ויצחק תמן ושכינתא על גבייהו ושכינתא הוה חדי ביעקב לאתחברא באבהן לאתקשרא עם נפשייהו כחד למהוי רתיכא בשעתא דפתח יעקב האספו וכו' באחרית הימים באחרית דא שכינתא כביכול יהב ביה עציבו ואסתלקת שכינתא מיניה ולבתר אהדרו לה בנוי ביחי. דלייהו ופתחו ואמרו שמע ישראל וכו' בההיא שעתא קאים לה יעקב ואמר בשכמל"ו ואתיישבת שכינתא בדוכתא וכו' (ילקוט דוד) תרצ"א:

רכ"ט ע"א ת"ח אע"ג דקב"ה אזמין טבאן לב"נ למיהב ליה והוא אסטי אורחוי מעם קב"ה לגבי סטרא אחרא מההוא סטרא אחרא דאתדבק ביה ייתי ליה מאן דייתי ליה כל קטרוגין בישין ולא אתיין ליה מעם קב"ה אלא מההוא סטרא דאתדבק ביה באינון עובדין דעבד ועל דא אתתא דלאו איהי מסכלת על דא אמר שלמה ומוצא אני מר ממות את האשה בגין דחובוי דב"נ הוא משיך עליה באינון עובדין דעבד ועל דא כד אתרעי קב"ה ביה בב"נ בגין עובדוי דכשרן וכו' ע"ש (ילקוט דוד):

(משכיל על דבר) ראה נא בעיניך כמה גורמין לו לאדם מעשיו אם לעקל אם לעקלקלות שהרי מזומנים לפני האדם אוצרות הטוב ואוצרות של רע אם ייטיב מעשיו הרי על ידי מעשיו הטובים פותח לו אוצרות הטוב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן והתענג על ה' ואם לא ייטיב מעשיו הרי מעשיו שאינם כהוגן כזה פותח אוצרות של רע ויגרה על עצמו דובים וחיות רעות שטורפין אותו לכן יעתר אל אלוה וירצהו אמן. (באהל דוד) תרצ"א:

לקמן דף רכ"ז ע"א דלא תימא דכד מית ב"נ ואתחלש האי נשמתא אתעברת מיניה אלא כד איהו בחייו בתוקפיה אתעברת מיניה האי נשמתא ולא נהרא לרווחא ורווחה לא נהיר לנפשא כדין צולמא אתעברת מיניה ולא נהיר ליה אלא מההוא יומא כלא מכרזי עליה ואפי' צפרי שמיא מאי טעמא בגין דנשמתא האי סלקא מיניה ורווחא לא נהיר לנפשא כדין נפשא אתחלשת ומיכלא וכל תיאובתא דגופא סלקא מיניה ואתעבר (ילקוט דוד) (משכיל על דבר) הנה מזה ידע אינש עתיה התרצ"א:

שם עב' ועד' ויברך את יוסף בגין כך בכל אתר דברכאן אצטריכו לברכה בעי קב"ה לאתברכא בקדמיתא ולבתר אתברכו אחרנין ואי קב"ה לא אתבריך בקדמיתא הא אינון ברכאן לא מתקיימן ואי תימא הא יעקב דברכיה אבוה וכו' תרצ"א:

שם רכ"ח ע"ב מכאן אוליפנא דמאן דאית ביה חובא ובעי למבעי רחמי עלוי יכונן אנפוי ורעיונוי לאתקנא גרמיה מההוא חובא ולבתר יבעי צלותא כד"א נחפשה דרכינו ונחקורה ברישא בקדמיתא ולבתר ונשובה ע"כ:

שם רכ"ט ומ"ה אשה משכלת בגין דאתתא כד אחסין לה ב"נ מעם קב"ה אחסין לה דהא לא יחסין לה קב"ה לב"נ אלא כד מכריזין עליה ברקיעא דקב"ה מזווג זיווגין עד לא יתון לעלמא וכד זכו ב"נ לפום עובדיהון דזכאין הכי מזווג זיווגין ולזימנין וכו' ואסטי ההוא ב"נ אורחיה סליק זיווגיה לאחרא עד די כשר עובדוי וכו' עכ"ד (ילקוט דוד):

(משכיל על דבר) הנה משמע מדברי הזוהר דהא דאמרו רז"ל אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו וכן הא דאמרו מ' יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פ' לפ' וכו' הכל אחד ואינה מאמרין סותרין