ילקוט דוד - באוהל דוד קלה

רבה כמ"ש בר בתשובה סגי. לכן צריך אדם ליזהר בזה. ואימות מות יפלו עליו מזה וירחיק עצמו מדבר המעוררו על זה וברית יכרות לעיניו. ולא ויתבונן על דבר שיביאהו לזה. ולא יהרהר ולא יחשוב בדבר הגורם לזה גרמא בנזקין שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כי הוא זמה. והוא עון פלילי שנותן עליו פלילים בדינים קשים ומרים. על כן אל תפן אל רשעו ואל חטאתו. חטאים תרדף רעה כי רעות במגורם בקרבם. על כן הרחק מעליה דרכך ואל תתע בנתיבותיה חס ושלום. משחיח נפשו הוא יעשנה. ולכן אחי טהר את רעיונך ותהא חף בלי פשע. ומפתח שפתיך מישרים שלא תפגום את לשונך בדברי כזב ושחץ ח"ו ולשונך יהא לשון למודים למודי ה'. עי' בזוהר ויחי דף רי"ט סוף ע"ב:

ד' שם ע"ב ותרין מדורין אינון דסמיכין דא עם דא שאול ואבדון. מאן דנחית לשאול דיינין ליה תמן ומקבל ענשיה. וסליקו ליה למדורא אחרא עלאה וכן דרגא בתר דרגא עד דאינון סלקין ליה. אבל מאן דנחית לאבדון לא סלקין ליה לעלמין ובגין כך אקרי אבדון דהא אביד הוא מכלא וכו' ע"ש:

ה' שם ס"ג ע"א ת"ח תנינן בזמנא דמותא אית במתא או בעלמא. לא יתחזי בר נש בשוקא בגין דאית ליה רשו למחבלא לחבלא כלא בגיני כך אל קב"ה בעי לך לאסתמרא ולא תחזי גרמך קמי דמחבלא דלא ישלוט עלך וכו' ע"ש:

[משכיל על דבר] ע' ניצוצי אורות דכתב כי הטעם שהעונות חקוקים על המצח ונאחז בהם לחבל. לפיכך צריך לכסות המצח בזמן המגפה ב"מ וכו' וכן צריך לכסות המצח כשמלוים את המת מהאי טעמא ע"ש, תרפ"ו:

ו' שם ס"ו ע"א דמאן דלא אית ליה בנין בהאי עלמא כד נפיק מניה מתרכין ליה מכל מה דאמרן ולא שריא למחמי בההוא נהורא דנהיר (שהוא הלבוש דמתלבשין ביה צדיקייא האי לבושא דקאמרן איהו מאי דאמרו חבריא חלוקה דרבנן דאתלבשו ביה בההוא עלמא) וכו' ע"ש. תרפ"ו:

ז' שם ס"ז ע"א מכאן אוליפנא דלא יקבל ב"נ אושפיזא ברשותיה אי איהו חשיד ביה דאיהו חייבא אלא אי קאים בעינוי לזכאה דלא חשיד בעינוי כלל הה"ד וכו':

[משכיל על דבר] הנה משמע מהזוהר דכפל אלא אי קאים בעינוי לזכאה דנקט בלשונו אלא וכו' ועוד הוסיף דלא חשיד בעינוי כלל משמע דבסתם בני אדם לא יקבל עד דבדיק ליה אי איהו זכאה תרפ"ו:

ח' שם ס"ט ת"ח בההוא זמנא דזמין קב"ה לאחייאה מתייא כל אינון מתים דישתכחון לבר בשאר ארעין נוכראין קב"ה יברא לון גופייהו כדקא חזי דהא גרמא חד דאשתאר ביה בבר נש תחות ארעא ההוא גרמא יתעביד כחמירא בעיסה ועליה יבני קב"ה כל גופא ולא יהיב לון קב"ה נשמתין אלא בארעא דישראל וכו' ע"ש תרפ"ו:

ט' שם דף ע"ג ע"ב פתח ואמר כי פשעי וכו' כמא אית להו לבני נשא לאסתמרא מחובייהו מקמי קב"ה דהא לבתר דחטא בר נש רשים הוא חוביה לעילא ולא אתמתק בר בתשובה סגיא) בתוקפא דתשובה סגיא כמד"א כי אם תכבסי וכו'. ת"ח כיון דחב ב"נ קמי קב"ה זמנא חדא עביד רשימו. וכד חב ביה זמנא תניינא אתתקף ההוא רשימו יתיר חב ביה זמנא תליתאה אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא כדין כתיב נכתם עונך לפני וכו':

[משכיל על דבר] משמע מלשון הזוהר דקאמר חב ביה חב ביה. משמע דלא אתרשים ולא אתתקף ואתפשט עד שישנה וישליש בעון אחד פעם ראשונה ושניה ושלישית באותו עון עצמו אזי יתפשט במצחו והיינו. דכתיב על ג' פשעי ישראל ודו"ק תרפ"ו:

יוד' שם דף ס"ב ע"ב בתוספתא. מאן יתבע לון כד יתמסרון בידא דדומא ויתוקדון בנורא דדליק ולא יפקון מניה בר בריש ירחי ושבתי כד"א והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו. וכו' ולא עוד אלא בזמנא דישראל אתיבו בקול רם אמן יהא שמיה רבא מברך. קב"ה אתמלי רחמין וחייס על כלא ורמיז למלאכא דממנא על תרעי דגהינם סמריא"ל שמיה. ותלת מפתחן בידיה ופתח תלת תרעין דבסטר מדברא וחמאן נהורא דהאי עלמא וכו' וכן תלת זמנין ביומא ובכל זמנין דאמרין ישראל אמן יהא שמיה רבא מברך אנון רווחין לון וכו' ע"ש ילקוט דוד. באהל דוד):

משכיל על דבר ראה אתה כמה גדול כח העונה אמן יהא שמיה רבא מברך וכו' בכל כחו מלבד מה שאמרו בש"ס שפותחין לו שערי גן עדן והביאו ראיה מפסוק פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים וכו' עוד בה שגורם לפתוח שערי גהינם שמשם יראו אור ויאר אורם וימצאו רוח והצלה גם הרשעים שהם נידונים בגהינם. וראיתי להרב ניצוצי אורות שם בגליון הזוהר שכתב וז"ל מכאן שסגולת הקדיש להוציא את הרשעים מגהינם. ע"כ הוא מסוגל להוציא אביו ואמו. ולא קדושה ולא תפלה או קריאת ספר תורה וכו' ע"ש. ועי' בילקוט ישעיה רמז רצ"ו ע"א וז"ל אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן שבשביל אמן א' שעונים רשעים ניצולין מתוך גהינם כיצד עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו וכו'. וכיון דמסיים ההגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש וקולו הולך מסוף העולם וע"ס. וכל באי עולם כולם עונים אמן ואף רשעי ישראל וצדיקי אומות העולם וכו' עונים