ילקוט דוד - באוהל דוד קלא

ג' דף י"ז ע"ב. הבדלה במ"ש בין אינון דשליטין ביומי חול לשבת. וכד נפיק שבת סלקא מגהינם חד סטרא מעינא בישא דבעא לשלטאה בשעתה דאמרין ישראל ומעשה ידינו כוננה עלינו ונפיק מההוא דרגא דאקרי שמאלא ובעי לאתערבא בזרעא דישראל ולשלטאה עלייהו דישראל. וישראל עבדי עובדא בהדס וביין ואמרי הבדלה ואיתפרש מינייהו ומאיך ההוא סטרא ועאל לדוכתיה בשאול אתר דקרח וסיעתיה תמן. דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. ואינון לא נחתי תמן עד דעבדי ישראל הבדלה מנהון דכתיב הבדלו מתוך העדה וכו'. ע"ש:

[משכיל על דבר] לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ שכל חללו של עולם מלא ברוחות רעות ובנזקי בני אדם ונגעי בני אדם. ולולי השם שנתן לנו מצות סגוליות וסוד השם ליריאיו ובריתו להודיעם מפלאות תמים דעים הם רבותינו ז"ל. שהיה הכל לנגד עיניהם ולשון חכמים מרפא שהזהירונו וצוונו לעשות לשמור משמרת הקדש להבדיל על היין ולהריח בבשמים כדי להבריח מה שיזיק לנו ולא יוכלו ליגע בנו ולא יעשו בנו שום רושם כלל חונה מלאך השם סביב ליריאיו ויחלצם כי העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט א'. חביבין ישראל לפני המקום. (באהל דוד). ד' הקדמת הזוהר י"ד וז"ל. פקודא תליסר מעבד פורקנא לבריה לקשרא ליה בחיין. דתרין ממנן נינהו חד דחיין וחד דמותא. וקיימין עליה דבר"נ. וכד יפרוק בר נש לבריה מידא דההוא מותא פריק ליה. ולא יכיל לשלטאה עליה. ורזא דא וירא אלהים את כל אשר עשה. בכלל והנה טוב דא מלאך חיים מאד דא מלאך המות. ועל דא בההוא פורקנא אתקיים דא דחיים ואתחלש ההוא דמות בפורקנא דא קני ליה חיים. כמא דאתמר וההוא סטרא בישא שבק ליה ולא אחיד ביה ע"כ:

[ועי' רבינו בחיי פרשת כי תשא שהביא משם המדרש שאם לא יפדה נענש שכן דרשו רז"ל דלמה סמך עלית הרגל לפדיון בכור לומר לך שהבכורות שנפדו מקבילין פני שכינה וזוכין לראות בנין בית המקדש. הא לא נפדו לא יראו ע"ש. בפסוק וסלחת לעוננו וכו' כמא דאתמר וההוא פטרא בישא שבק ליה ולא אחיד ביה ע"כ:

[משכיל על דבר] הבט נא וראה והתבונן שהתורה ומצותיה רפאות תעלה היא למחזיקים בה ומצותיה מצות סגוליות המונעות רגל השור והחמור לבא בגבולה ודוחים הסטרא אחרא שלא תהיה לה שום אחיזה במקיימי מצותיה מצות השם וידבק באילנא דחיי. ולכן צריך האדם שיהיה זהיר במצות פדיון לבנו תכף ומיד ביום ל"א כדי שלא יתן שום שליטא לסטרא אחרא ליגע בבנו בכורו ויבחר לו כהן תלמיד חכם הלומד תורה תמיד וירא שמים מרבים. כדאיתא במס' חולין דף ק"ל ע"ב. מנין שאין נותנים מתנה לכהן ע"ה שנאמר ויאמר לעם יושבי ירושלים לתת מנת לכהנים וללוי' למען יחזקו בתורת ה' כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת. ע"ש ועי' בש"ע יו"ד סי' ס"א סעי' ז'. ועי' תוס' חולין ד"ה מניין שאין נותנין מתנות לכהן ע"ה. ע"ש (באהל דוד). תרפו'. עי' מש"כ בפרשת קרח:

ה' זוהר שם י"ז בעובדא דבראשית הוה מחלוקת שמאלא בימינא ובההוא מחלוקת דאתער ביה שמאלא נפק ביה גהינם ואיתדבק ביה. עמודא דאמצעיתא דאיהו יום תליתאי עאל בינייהו ואפריש מחלוקת ואסכים לתרין סטרין וגהינם נחית לתתא ושמאלא אתכליל בימינא והוה שלמא בכלא ע"ש:

[משכיל על דבר] מכאן אתה למד שיום שלישי מדתו מדת השלום והוא שעשה שלום בין ימינא לשמאלא וכעין פשרה שהוא הישר והטוב טוב לזה וטוב לזה ולכך הזכיר בו כי טוב ב' פעמים טוב לזה וטוב לזה. והשלום הוא קיום העולם והיינו דכתיב והחוט המשולש לא במהרה ינתק. והגם שמצינו דיום שלישי מזלו טלה ועקרב ומלאכו סמאל ומשרתו מאדים מ"מ מדתו המתיקה את אלו וגברא מדת רחמיו ונתמתקו הדינים והוטב הכל. ועי' עוד בזוהר דף מ"ו ויעש אלהים (באהל דוד). תרפ"ו:

ו' שם ע"ב. וכד נפק שבת סלקא מגהינם חד סטרא מעינא בישא דבעא לשלטאה בשעה דאמרין ישראל ומעשה ידינו כוננה עלינו ונפיק מההוא דרגא דאקרי שמאלא ובעי לאתערבא בזרעא דישראל ולשלטאה עלייהו דישראל וישראל עבדי עובדא בהדס וביין ואמרי הבדלה ואתפרש מנייהו ומאיך ההוא סטרא ועאל לדוכתיה בשאול וכו' ע"ש:

[משכיל על דבר] ראה כמה גדול כח רבותינו ז"ל שכל דבר לא נעלם מהם והיו רואים הכל בשכלם הזך את כל אשר נעשה בעולם להימין ולהשמאל ולכן הקדימו לנו רפואה למכה וצונו במתק שפתיהם להריח בהדס. ולברך על היין ולהבדיל עליו. דברים שהם סגוליים להרחיק מעלינו דברים המזיקים ולהגן בעדנו במצות אלו שתקנו לנו חז"ל היום לעשותן לקבל שכרן כאן. ולעולם הבא איני יודע כמה. והם הנהיגונו כמו הרופא שמנהיג את האדם ומזהירו על הבלתי ראוי כדי שלא יבא לידי חולי ויהיה בריא אולם עומד חי חיים עד העולם. עי' לעיל סי' ג':

ז' שם ל"ב ע"ב עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל. מאי אם. אלא נחתית מיין עלאין מעילא לקיימא עלמין. בישראל סתם לעילא ותתא לאחזאה דעלמא לא אתקיים. אלא על קיימא דא. ורזא דכלא וצדיק יסוד עולם כתיב. תלת נפקי מחד ר"ל מאימא עלאה נפקי חג"ת] חד בתלת קיימא [ר"ל יסוד מחג"ת] עאל בין תרין. תרין ינקין לחד