יהל אור על ספר הזהר ג:תקסד

דתליין מינייהו כו'. שהשם הראשון ו' אותיות בחושבן ו', נשאר ל"ו אותיות, שכל אחד משש. וזהו "ממעל ל"ו ", כמש"ו:

ולמלאכין דצדיק ח"י כו'. דסמיכה בצדיק כו' כידוע:

לכורסייא דעל גביהון. כצ"ל כמו חיות דסומכות לכסא והן באמת סמוכות לכסא כמ"ש הפייט נראות נושאות והן נישאות עם הכסא. וז"ש דה"א דאצילות כו':

חסידים כו'. קא חשיב עשר מדות ומתחיל מחסד. נביאים וכתובים נצח והוד כידוע. אח"כ חכמים ונבונים חכמה ובינה. ראשי ישראל כתר עליון:

אנשי מלכות דאתמר כו'. ר"ל בעל מדה דידה הוא מארי דצלותא:

בהיכלא דמלכא א"ד. אדנ"י גימטריא היכל, והיא היכל של מלך הוי"ה. שבו מתעלם "לעלם כתיב, לא כשאני נכתר כו'". "וה' בהיכל קדשו". וזהו לעמוד בעמידה כמש"ו:

ולא ראשי ע"ר. ר"ל ודאי בכל דור אית ראשים רק שיהיו בני ישראל:

איכה כו'. איך ה' ישבה בדד כנ"ל בגרמ' יחידאה:

עד כען וירא כו'. ר"ל עד עכשיו אין איש משה שנקרא 'איש':

הא הכא כו'. בשבילו עשה, שעליו השגיח, שבו "ממכון שבתו כו'" ראשי תיבות משה , וכתיב "השגיח":

דאיהו גמיל כו'. שש מדות דו' קצוות, דרגיה דרעיא מהימנא, ובהן כלילין כל המדות כידוע:

בשמא דה' כו'. ב"ש בפשוטו ומלואו שכלילין כל המדות:

דאתמר ביה לגבי עלמא כו'. שהת"ח שבהן נהירו דשמשא דרעיא מהימנא מבוזין בעלמא:

ליל שמורים. מלכותא קדישא:

מאן דערב בטפה כו'. ר"ל שאין מקדש עצמו שלא ישלוט בו יצר הרע כל שהוא:

מלכא דשדים וכל כו'. שהוא יסוד שד"י כידוע, וכל הקליפות מתייראין משם זה. (וזהו שכתוב "להעביר גלולים כו' לתקן עולם במלכות שדי". ד"ל):