יהל אור על ספר הזהר ג:נה

דלא יימרון כו'. ר"ל התורה החדשה שעתידה להתגלות לא תהיה ח"ו תורה אחרת אלא שעתידה להתפרש היטיב, לא כמו שהיא עכשיו, ויהיה חדשה לנו ויאמר כל ההלכות כמ"ש אצלינו עכשיו ואליהו יפרש. ולא יאמר ההלכה ברורה שלא יצטרך לפירוש. כדי שלא יאמרו שאינה התורה של עכשיו:

זאת תורת כו'. ר"ל זאת ברתא דמלכא הלכה וזה תורת שהיא עכשיו בגלות שאין הלכה ברורה:

העולה סלקא כו' עלית על כו'. כמ"ש בתיקוני זהר דהלכה למשה מסיני היא סלקא על כל דרגין:

תהא לאבא. שמשם התורה חכמה עילאה כמש"ו:

כ"ח מ"ה. ר"ל שהיא כח מלכות שנקראת 'מה' גימטריא אדם, חיה רביעית:

ברמ"ח אברים. הם רמ"ח פקודין שהוא יודע כל רזין וטעמין דלהון באתגלייא:

דאיהו לך המראה הגדול. שנאמר ואראה את המראה הגדול ונאמר הגדול לפי שהוא לימין משה שמשם האל הגדול:

ה' זמנין כו'. נגד ה' חומשי תורה כמש"ו:

וכען כו'. ר"ל ז"ש ומראה ולא בחידות, בתחלה במראה ואח"כ ולא בחידות:

דאינון כו'. ולכן ראו כל הנביאים בחידות כמ"ש חוד חידה:

האדם ואשתו. ר"ל משה רבינו ע"ה עם הלכה שיגלה הכל בפירוש ולא כמ"ש התורה עכשיו בלבוש הסיפורים בשביל הערב רב שלא ילמדו הפנים כמש"ו דבגינייהו כו':

הסתר דבר. הוא הלכה הנ"ל, דבר ה' זו הלכה:

מיני'. מוקדשא בריך הוא:

עולה וחטאת כו'. עולה בימינא וחטאת בשמאל ואשם תלוי באמצע כמש"ו:

כגוונא דיומא בתראה דחג. כצ"ל:

אין תשלומין צ"ל הן תשלומין כו' . ונקט שני הדעות שבגמרא (חגיגה ט, א) תשלומין לראשון ותשלומין זה לזה:

יוכל להמנות. וכן בכל יום:

אבל ביומא בתראה דחד מי שלא חג ביו"ט האחרון אתמר כו'. כצ"ל:

והאי איהו חטאת דמעכב כו'. ר"ל דאין יכול להביא העולה עד שמביא חטאת כמ"ש משל לפרקליט כו'. והענין כמש"ו דחטאת אין מניח לעולה לסלקא עד דיתפרש החטאת. ואמר "והאי איהו חטאת כו'", ר"ל חטאת לשון חסרון כמש"ו, חטא דכורא, חטאת כו', וזהו חסרון לא יוכל להמנות:

ולזמנין דהא כו'. ר"ל זהו חסרון שיוכל להמנות. והענין שע"י עולה סלקא וזהו עולה וחטאת יורדת למטה וזהו חטאת ירידה וכיון דאתפרש חטאת מינה סלקא כו':

בההוא שעיר. ר"ל עשו איש שעיר כמ"ש לקמן. ולכך צריכין בכל המועדים וראשי חדשים שעיר לחטאת לכפר על טומאת מקדש וקדשיו שמטמא החטאת המקדש. ואחר שמתפרש בהאי שעיר שהוא חולקי' סלקא בעולת המועדים:

אשם תלוי כו'. שהוא בא על הספק, אם חטא או לא, וזהו תלוי כמו תרומה תלויה. וז"ש אחיד בתרוויהו. והוא דכורא ולכן אשם בא לעולם זכר וחטאת יחיד נקבה. ודכורא דקיק יותר מנוקבא וקרוב יותר אל הקדושה, תלוי לכאן ולכאן בקליפה וקדושה:

דהכי איהו אשם כו'. חטאת סירכא דבוקה שמשפלת הריאה למטה ואשם תלוי סירכא תלויה כמש"ו. ושניהן אינן מניחין הריאה לנשב כמש"ו:

לפרחא. בכנפי ריאה דאינון גדפין כמש"ו, והן שש כנפים של שרפים:

ולנשבא ברוחא כו'. שהרוח הולך מקנה ת"ת (נוחסא אחרינא: מבינה לת"ת) ו"ק בשית עזקאין אל כנפי הריאה:

שה איהו כו'. ר"ל שחטאת בסטרא אחרא, שעיר עשו, ועולה בסטרא דקדושה:

שה תמים זכר. והוא יעקב איש תם. ושה ושעיר הן יעקב ועשו. שה פזורה ישראל:

איש תמים. צ"ל תם. ומביא ראיה דעולה בסטרא דקדושה:

והא צריך כו'. ר"ל איך אמר ששעיר בסט"א הא שעיר בסטרא דקדושה:

ואית צ"ל אית כו' . והוא תירוץ על הקושיא דשמאל דקדושה לה' כו':

ובההוא שעיר כו'. ר"ל של הסטרא אחרא:

תם דאיהו כו'. והוא יעקב איש תם:

וכדין כו'. כמ"ש במה"נ כשהלב מהרהר בתורה הכבד מקטרג ומבקש לאכול ומערבב אותו מלימודו וזהו ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני והוא נותן לו לאכול ונותן לו רק השמרים ובזה מניח לו כמ"ש (בבא בתרא יב, ב) קודם שאוכל האדם יש לו שני לבבות כו'. וזהו אל ארץ גזרה לתחתונית ושם חלקו:

ואיהו כבד כו'. ר"ל וזהו שנקרא כבד:

כגופא כו' או כנשר כו' וכיונה כו'. חשיב ג' דרגין כמ"ש בתיקוני זהר נגד ג' מדריגות של בעלי תורה עי"ש:

דאמתילת כו'. ר"ל היונה וכן נשר הגוף שלהן: