יהל אור על ספר הזהר ג:תקמח

רעיא מהימנא. כי יו"ד מיני' כו'. ר"ל הפסוק "כי אלהים שופט כו'" ע"ש יהו"ה. וכן מפרש לקמן הב"ד וד' מיתות הכל בשם יהו"ה. ואמר שתיבת "כי" הוא יו"ד של השם י' של כי הוא י' פשוטה, ו כ' של כי הוא יו"ד מליאה. זה גימטריא י"ב הן ב' ההי"ן במילוי א'. וזה ו' הוא ו' פשוטה. ז"ה של וז"ה הוא ו"ו מליאה והוא מילוי אלפין בלא אל"ף של וא"ו שהוא גימטריא דם כידוע בסוד דמים טהורים, שאל"ף דאהי"ה משלמת אדם מילוי מ"ה:

הנה על אדום. שהוא ס"מ, שרו של אדום:

ה"א ה"א תרין צ"ל ה' ה' :

מפי ב"ד דלעילא כו'. בינה. וב"ד דלתתא. מלכות כידוע. והן ב' ההי"ן ובשניהן פי כמ"ש מפי ב"ד כו' הרי פיפיות:

אין אדם נוקף כו'. ר"ל מלמטה הוא נוקבא, בית דין שלמטה, שמכריזין מלמעלה הוא בית דין שלמעלה. ר"ל שאין בית דין של מטה פוסקין עד שנגמר בבית דין שלמעלה. וזהו צדק צדק ב' בתי דינין הנ"ל:

תמן אשתכח כו'. ר"ל דינא אותיות אדני . (לענ"ד צ"ל אשתכך כו' וכמפ"ו וחמת המלך שככה. ושם אתבסמותא. ד"ל):

בק"ש כו'. ר"ל ק"ש הוא בת"ת, שמע ישראל ישראל סבא. ותפלה במלכות אדני שפתי כו'. וחרבא הוא הוי"ה ת"ת, ונרתק אדנ"י כנ"ל:

רוממות כו'. שאמרו בגמרא שקאי על ק"ש וכתיב וחרב כו' ואמרו בגמרא כל הקורא ק"ש כו' כאילו אוחז חרב של שתי פיות כו':

בצדיק כו'. והוא כלול מלכות כידוע:

דביה אדני כו'. מביא ראיה שהוא נרתק אדני שמתחיל באדני ונאמר "ופי" שהוא מלכות, פי בית דין שלמטה:

ביה וחמת כו'. שכבר נשחט בק"ש כמ"ש בהת"ז שבק"ש של שחרית נשחט:

זרקא תמן קו כו'. ידוע שהטעמים הם מאני קרבא והזרקא הוא חנק קו של הזרקא הוא החוט ויו"ד שעל הקו בעיגול כמין כריכה הוא הכרוך סביב הצואר כעין יו"ד ושאר החבל היוצא ונשאר מהכריכה הוא שקבוע בו הכריכה ותפוס בו והן יו"ד וא"ו של השם כמש"ו לקמן:

וישאהו במוט. שנשאוהו לס"מ במוט שהוא כעין חבל לחנק אותו:

בשנים. כמ"ש בפירודא לס"ם ונוקבא:

מאי מוט צ"ל מט , והכי פירושו, מאי טעמא דההוא רשע שהוא מט בו שאצל צדיק נאמר "לא יתן לעולם מוט לצדיק", אבל ההוא רשע מט והן במ"ט שערים דבינה כמש"ו שהן מילוי הוי"ה וד' אותיות הוי"ה הפשוטה:

בשית תיבין כו'. הן שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

דאינון ו' ו'. בלא א' באמצע, כמש"ל בפסוק "כי אלהים שופט", שהוא"ו הוא בלא א' כזה ו"ו גימטריא דם הריגה לו:

אחידין ביה. ר"ל בחבל אוחזין בו שני ידים:

ו' חבל כו'. מפרש והולך כל השם:

בשכינתא עילאה. שהיא אש של גבוה:

ובכל עצים דאחידן ביה. הן ה' ספירות ח"ג נה"י:

באילנא דחיי בגופא. ר"ל שהגוף הוא עץ החיים ת"ת, ואש של גבוה אוחזת בו שכינה עילאה, ואיברים שלו הן נרות ואש שלמטה שהן נרות של השכינה תתאה שהיא נקראת "נר יהו"ה", שרמ"ח איברים עם קוב"ה ושכינתיה גימטריא נ"ר . וז"ש "כד אחידן ביה תרוויהו כו'":

יתקיים והנה כו'. שאין הגוף שלו נשרף:

דאינון קוצין כו'. ר"ל מ"ש הסנה איננו אוכל היינו העלין והפירות שהן גוף ונשמתא של האדם, אבל הסנה עצמו שהוא ס"ם נשרף, והזר הקרב יומת:

ואתה אל תירא כו'. סיפא דקרא "כי תלך במו אש לא תכוה":