יהל אור על ספר הזהר ג:תלז

ואחריתה כו'. סיפא דקרא "חדה כחרב", והיא טפה דמרה שתלויה בחרבא דמלאך המות:

[אד"ל. דהא לא אית רשו כו'... אלא לך. נ"ל שזה שייך לעיל אחר שכינתא בגלותא. ועל זה השיב להן בענותו "א"ל רבנן דכל דרא כו'"]:

אלא לך. ר"ל דהוא אית ליה רשות כמ"ש הראני נא את כבודך כידוע:

רמיזין בשמך. ר"ת מש"ה:

תקיעה אחזי כו'. כשאין כובד בגלות:

שברים כו'. בכובד הגלות:

תרועה כו'. הן ע' שנין בתראין, ע' נפש דיעקב:

[מה"ב] מרה כלענה וגו' ואי כו'. כצ"ל:

א"ל רבנן דכל דרא הויתו כו'. אינו שייך כאן וצ"ל במ"א. ולפי שראה המעתיק דמדבר מדפיקו דמרעא העתיקו כאן וליתא דגם זה אינו שייך כאן:

[רוח קודשא לגבי שכינתא] א"ל לא אית רשו לאשתמשא כו'. כצ"ל:

תקיעה אחזי אריכו כו'. דודאי כיון דשאר עמין דחקין לון בגלותא דוחק דלהון מקרב לון פורקנא מהירו דדפיקו דא בתר דא נפיק ולדא (בנ"א מרעא) קשר"ק קש"ק קר"ק שוי קשר אתעבר ביה שקר' עמלק מן עלמא. [ע"כ מה"ב]