יהל אור על ספר הזהר ג:שמד

שמא דתריסר אתוון. הוא שם המפורש:

שמא דכ' צ"ל שמא דכ"ב אתוון והוא ידוע:

שמא דתמניא ועשרים אתוון. הוא מגדל עז כו':

[ליקוט] סוד שם מ"ב בשם הוא בסוד ז' קני המנורה, ז' ווין ויוד כללם, ועם היו"ד הוא ג"ם הידוע, והיוד הוא ג' ראשונות. ובפרטות ג' ראשונות — שהן ג' יודין דבו — הוא שם מ"ה. ובהתכללות היו"ד בכל הז' ז' נרות המנורה (הרי ז' פעמים ג' כל אחד, ועם מ"ב) הוא שם ס"ג:

וכ"ה ע' עם כללות היוד וביה ע"ב ומ"ב. ועוד ע"ב י"ב ווין בסוד ז' כפולות וי"ב פשוטות וכ"א מוא"ו. וכ"ה רי"ו אתוון — ג' ו' י"ב‏:

והנה בפרשת בראשית ג' יהי ז' ויהי י"ב ויהי ערב כו' שית עלין סומקין ושית חוורין. ועוד ע"ב ד' ח"י ד' חיות, ד' ציצית ברזא דע"ב ומ"ב ציצית ותפלין והוא שית צירופי של ג' אותיות בכל חיה:

והענין כי ה' אחרונה תצרף בכל צירוף ד' פעמים כמו בצירוף יה"ו הוא היהו יההו יהה"ו יוה"ה , והוא בהקדימה לכל אות ואות. והן כ"ד צירופים של שם הויה כידוע שהן כ"ד בפרטות ההי"ן וכ"ד צירופים בלא ה"א אחרונה שהיא כלולה מכולם, הוא ע"ב:

וג' וז' וי"ב הן י"ב וכ"ח ומ"ח שהן הכל הויות, וי"ב הויות צירופים דילהון וז' הן ו' צירופים עם ה' המשלמת להון כמ"ש בתיקון כ"ח והוא ו' צירופים שה"א באחרונה, ועוד א' כללא דלהון כמש"ש. וג' הויות הוא כללא דג' אתוון יה"ו שה"א אחרונה כלולה מהם והוא ג' הויות הראשונות מכל צירוף של כל אות והן היה הוה ויהיה, וכל א' כלול מג':

והנה בזמן העבר סדרן של זמנים הוה היה יהיה כח"ב.ועתה הוא היה הוה יהיה חג"ת.ולעתיד לבא יהיה הסדר היה יהיה הוה נה"י:

וכלל העולם הוא מלכות, כלולה מכולם כידוע, וכל סדר הזמנים פועלים בה שהיא עת לכל. (שמות השולטים בחצי הלילה גימטריא עת , וכן ר"ת של ז' שמות מ"ב גימטריא עת עם הכולל‏)

מנצפ"ך. כל"ך כו' ראשי תיבות שם מ"ב. והיא נוקבא הנפש דכולא. והנה בג"ר המכריע למעלה ובג' אמצעיות באמצע כידוע ובג' אחרונות למטה. והנה חו"ב היה ויהיה כמ"ש בת"מ וכמ"ש בספר יצירה ראשית ואחרית. וכן הוא בכולם. וההוה הוא היסוד בכולם אלא שהוא כמו בג' העולמות שלמעלה הוא למעלה ובתיכון בתיכון כו'. ועוד הזמן בכולם באמצע; בעבר — העבר באמצע,ועתה — ההוה באמצע,ולעתיד לבא — ה'יהיה' באמצע:

וזהו ד' עומקים הראשונים שהן ד' רגלי הכסא בהיכל הראשון חו"ב, ודעת כליל שנים כתר מלכות כידוע בסוד הברכות דיעקב. וזהו עומק טוב כו' שהוא עץ הדעת טוב ורע. ואח"כ שית דרגין. שהכל הוא ו"ד:

והנה שם השילוב ע"ס הויה ו"ק שה"א ב' אותיות (וכן ה"א שניה). ועוד כי יוד הראשון כולל ג' ראשונות בג' יודין דבי'. ויוד האחרונה כלולה מכולם, לכן הם מתייחדין — וייצר ב' אחיות (שהן) ותרב חכמת שלמה כו'. ועוד ע"ס הוא ביה ה' צור עולמים, ושם אדני כוללת ד' תתאי ג' עדרי צאן כו' וה' של שם הויה היא בסוד כתר בסוד אל עליון גומל, דאתמר בתר "הגדול הגבור והנורא", דשניהם משתמשין בכתר אחד בסוד הוא י"ק‏ עם ב' הויות דזו"נ וזהו שם י"ד עם ד' דאדני. וכבר כ' שבדכורא נכללת הנוקבא ואין שם אלא ששה — י"ה יהו"ה, מרכבה עילאה דמ"ב, ו' ווין עם דסליק על גבן ובה הויה אדני דאין בטיל לגבה והוא ע"ב, ח' פעמים ח' עם ח' דסליק על גבן, חסד. וזהו סוד ד"ו פרצופין, ד' הן דידה אלא שבה ב' בחינות, לאה ורחל. ודכורא דילה נכלל בו ונק' ע"ש לכן הן ד' בה ובו עשרה. [עד כאן הליקוט]

[ליקוט] תורה הוא כוש ו פרה ‏ כמ"ש במ"א, וכידוע שתורה הוא זו"נ, שבכתב ובעל פה. והנה שכ"ה ו פרה הם מאבא ואמא כמש"ש, וההין של פרה הוא ה' אחרונה של השם שכוללת ה' אותיות מנצפ"ך, ה' של שם סעפ"ה . ושל שכ"ה הוא ה' אלפים דה' אדני כידוע. אבל כו"ש ופרה הם דו"נ; כוש בז"א והוא ה' אדני, והויה אחת שממתקת כל החמשה אדני, כי של דכורא הוא אור אחד כולל כל החמשה כידוע בסוד נהורין וניצוצין, חמש יריעות דאינון שית. ופרה הם בנוקבא. זה מאבא וזה מאימא. והן מיין דכורין ומיין נוקבין, ששניהם הם גבורות, גבורות גשמים. והן התורה שבגבורה ניתנה. ולכן ז"א הוא וא"ו שבו וא"ו אורות, וא"ו שמות הנ"ל. ונוקבא ה"א שבה ה' אותיות מנצפ"ך הנ"ל:

וזהו תורה . ת"ר הן האורות עצמן, ו"ה הן כללות הנ"ל. אלא שבדכורא באין מחוברין — א' של שם אדני עם ג' האחרות, לכן הן יותר ממותקין משל נוקבא. וגם שהוא של אבא. ופרה היא נוטלת מבית אמה, ושכ"ה נוטלת מבעלה, מבית אבא. וגם בפ"ר גבורות יש עוד אלף כלילות כל ה"ג והוא בעטרה שלה ששם נעשין הכל אחת, כי לכן הוא כלילות שני כידוע. וזהו אפרים פ"ר ו י"ם ו א' . ים הוא ה' של פרה ה' גבורות, ה' תרעין שהן נ' תרעין. וא' הנ"ל. ולכן הוא דכורא כנ"ל בכו"ש. ומכל מקום הוא בשכינה. וז"ש בזוהר דאפרים הוא בשכינה. [עד כאן הליקוט]