יהל אור על ספר הזהר ג:שלז

ותווהנא כו'. שאמר שלשה המה כו', ולכאורה נראה שתמה שפיר כי נחש וקסם הן דבורא כו' ואלו ג' קלין הן שנתקללו האדם במיתה ואשה בלידה הרבה כו' ונחש להפשיט כמ"ש בפר"א ואינהו חטאו במעשה והוא בדיבור, אבל הוא תי' למעלה משום דארחיה לביש כו' ונראה שקלא דב"נ כו' אתער בקלא דדכורא ואף דנוקבא משום דהוא בקללת אדם ובשבילו נגזר על כל בריה, ודלידה בקלא דנוקבא:

כלילא רוחא ונפשא מהבל כו'. דאינון ב' נפשות בנות לוט, הבכורה הוא המתאוה והוא דבשרא ויצא הראשון אדמוני כו'. והצעירה המשתתפת בגוף הוא דגרמא שהן עיקר הגוף וקימו, והיא אינה חזקה ביצ"ה כמו הראשונה ול"ק מאב ומכל מקום שניהם כיון שהן דגופא משתתפין ביצ"ה והן כליון וערפה, אבל מנשמתא לא כלילא דאין כחה בגוף כלל:

ול"ל רשו יתיר אלא כעין כו'. ר"ל שאינה מגבהת קולה יותר מהמעיר אותה שהיא מתלבשת בו:

דהא ל"ל כו'. באותן הנקיקין:

ויוסף חי תראה אבל ישית כו' אמר ר"ש מה כו' אית ליה בהאי והא למשאל דהא אצטריך לאפקחא כו'. כצ"ל: