יהל אור על ספר הזהר ג:שכה

והא ל"ל דחילו ואמתני מיומא דשאריתו למחמי כל דא עד השתא שבעה יומין והא לא הויתו מסתכלין בההוא עלמא כלום. אמרו ודאי הא אתנשי מנן. כצ"ל:

חמיתון אלין טוריא כו'. שג"ע בהר מרום הרים, וכל שיותר במדרגה יותר בהר. וגיהנם בשאול, וכל שיותר כו' וכמ"ש צדקתך כהררי כו' משפטיך כו'. ואמר "די במדברא" כמו שהיו בזה העולם דכל עניינם שם בטופסא דכאן:

בכמה פליאן כו'. ד' דרגין, מקוצו של יוד למלאות לה' אחרונה, דמשה סליק לשם במחשבה כו' ובחייו לא זכה אלא למבועין לבינה, כי לא יראני כו':

פריעה הוה ביה במה דאתפרע כו' לפסולת לגו. כצ"ל:

לגו אתר דפריעה שארי. ר"ל מקום הפריעה שהוא בקדושה הוא מתקיף לערלת הפריעה, כי שור הוא דכורא אבל חמור דנוקבא אין בכסא. והענין דו"נ דקדושה מרחיקין דו"נ דסטרא אחרא, כי במקום הקדושה הן נופלים ולכן בכסא אין שם שליטה דנוקבא, אבל דדכורא עד בא יעקב ומתחבר בכסא כמש"ו. והענין בשור, כי עשו דכורא לשמאלא וישמעאל כו' והוא בחטא אדם הראשון וחוה כמ"ש בז"ח פרשת יתרו, והוא בעצב בעצבון. וז"ש "ויעקב אחיד כו' ובהאי שור כו'", ר"ל דפרע מהאי שור דקדושה את המועד. ואמר "רשומא דברית אית ביה" כנ"ל, דמילה שהוא בנוקבא ביה והוא עטרת הברית נוקבא. ואברהם אצטריף פסולת של נוקבא ויצא ישמעאל ונולד יצחק, אז נתתקן נוקבא והוא הראשון שנימול לשמונה, קדש ידיד מבטן. ואח"כ נצטרף יצחק ונפק מיניה עשו דכורא ונולד יעקב. אז נתתקן פריעה. ולכן נולד מהול כמו שאמרו "איש תם שנולד מהול במילה ופריעה". ואף על פי כן נצטרף יעקב בלבן ב' פעמים שבע שנים נגד אברהם ויצחק דכלול מהם והם ד' דכורסייא, ד' בתים דתפילין, נגד ד' דסטרא אחרא — דאמצעי כלול שנים כידוע, ב' דשור וב' כו' אלא דביעקב אין פסולת רק שתקן כו' ולכן לא אשתלים עד שנולד יוסף כי יוסף ויהודה הן זו"נ, ב' משיחין, דיהודה עני ורוכב על החמור ויוסף בכור שור. ביהודה ותעמוד מלדת דאתתקן כורסייא כו', וביוסף ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף כו' בשביל שנולד שטנו של עשו כו', והוא כנ"ל:

וז"ש בשרה כתיב פקידה והוא כנ"ל, דאתייליד בסטרא דנוקבא, מה שאין כן ביעקב. וכד אתייליד יוסף דאז נשלם יעקב. וז"ש בגין דזכור כו' והוא ברית קיימא:

ואמר "ובמה כד נטל כו' דאתחבר בכורסייא", ואז נפרדו הקליפות יתפרדו כל כו':

בכור שורו כו'. ר"ל דכל השוורים משתלשלים מזה השור דקדושה והוא דקדושה בכור לכלם: