יהל אור על ספר הזהר ג:שיז

ודא הוא ויבא כו'. ר"ל חברון דאתחברא באבהתא כמ"ש קרית הארבע רגלא רביעאה דשם ג' אבהן ועתה אתחברת בהדייהו:

תאנא אחימן כו'. להרות(?) על מה שאמר בתחלה דהא כתיב ושם כו' ומדחילו כו':

מעולם דשמשי עלמא כו'. ר"ל דמעיקרא הוו שמשין לעולם דלעילא משרתי עליון:

אנשי השם אחימן כו'. ר"ל דאנשי השם קאי עלייהו על מ"ש הגבורים אשר מעולם שנולדו מאותן אשר מעולם, וקא' זה כנ"ל ונקראו אנשי השם שהיו מפורסמין בשמותם אחימן כו' כי כל הנודע בשמו הוא הפלגה גדולה בעניינו — ידעתיך בשם, וכן "קראי מועד אנשי שם":

אחימן כו'. כתב הרמ"ז ז"ס "נפל אש"ת " (תהלים נח, ט) — ראשי תיבות דילהון. ונ"ל ז"ש "בל חזו שמש" בהרי חשך. ונגד אלו ארבע היו ד' הנ"ל אבהן וכלב:

ר' יהודה פתח כה כו'. ענין הפתיחה משום דמסיים ר' יהודה הוה אזיל בארחא כו' ומפרש ואזיל ג' דרגין דאדם נר"ן שניתן נשמה ורוח לגופא דאיהו שתופא דנפשא והוא בפסוק הזה נותן נשמה כו' לעם כו' הוא הגוף. וטעם כל המאמר כאן כמ"ש למטה:

כמה אית כו'. ב' דרגין תורה ומצות, נגד ב' דרגין דקרא:

דכל מאן כו'. כמ"ש (סוף מנחות) מאי דכתיב זאת התורה לעולה כו':

ולא עוד כו'. כמ"ש (ברכות ה, ב) כל העוסק כו' שנאמר בחסד ואמת כו':

ומתקנין ליה כו'. ר"ל כמ"ש למטה בתלת עלמין כו' בריש ירחי כו':

ר"י הוה אזיל כו'. אמר זה כאן שקשה גם כן בפ' אחר שידע השי"ת ולכן על פ' זה ויבאו שכאן התחיל עצתם:

אדם כו' איש כו'. ר"ל בין אדם בין איש, וכמש"ו כטוב כחוטא, וכמ"ש שמעו זאת כו' גם בני אדם גם כו' אח לא כו' וגם כתיב וימת כו' בצדיקים ורשעים דכבר אתגזר ע"כ זה:

בר פרישותא כו'. ר"ל העולם הבא, ול"ל לירד בעולם הזה לסבול צער המיתה. והשיב לו לקמן שלולי חטא אדם הראשון היה המיתה דקרא התפשטות לבד וההתפשטות הזה צריך לו שהוא בצלם כו' כמש"ש:

אורחוי דמארך. הוא הדעת:

וגזרי דמארך. הוא חכמה ובינה, ועיין בפרשת משפטים קכ"ג א' (ח"ב קכג, א). אלא שאורחוי הוא דעת המתפשט בארחין ושבילין, וע"ל באדרא רבא קל"ו א' (ח"ג קלו, א) ואלין הן נסתרות:

א"ל א"ה כו'. ר"ל שלא יעסקו בנסתר כלל:

א"ל אורייתא כו'. ר"ל הנסתרות לה' אלהינו הן חכמה ובינה, ג' ראשונות, שהן לה' אלהינו, ואין לנו כלל לחקור והנסתר שלנו הוא " וה' בהיכל קדשו" שהוא סוד גופא ונפשא כמ"ש בר"ת כ"ב נגלה ונסתר:

דמאן יכול למנדע כו'. כמ"ש מחשבה דב"נ סתימא כו':

תא חזי לית רשו כו'. ר"ל אפילו הנסתר שלנו:

לעילא ותתא. בשמים ובארץ, שהן נגד ב' הנ"ל, וז"ש "ועל דא כו'":

אבל ת"ח כו'. ר"ל להוציאך חלק א"א וכנ"ל, ולכן צריך להברא בזה העולם בצלם כו':

תלת עלמין. הן אצילות בריאה יצירה, ג' פעמים קדוש, ונגד הרביעי "מלא כל כו'", ששם כבודו, אות הרביעי, דהיא אחידא באדם, וע"י אשתמודע והאדם כל נר"נ שלו שוכנים בעולם הרביעי והוא חלוק לג' נגדן וכמש"ו:

דאיהי קשיר כו'. כידוע בסוד ההיכלות ויחוד שמע ובשכמל"ו:

דאשתכח כו'. ומשם יפרד כו'. ומכל מקום יש יחוד באנפי אדם, וז"ש "דאשתכח ביה":

כגוונא דא כו'. והן נגד נר"ן, בשמים ואויר וארץ, כמ"ש במ"א. והכל בזה עולם, וכידוע שאות הרביעי כלולה מג' אותיות הראשונות ופן רביעי דילה כליל כל הג' והוא הגוף אופן אחד בארץ, וכן העולם רביעי הזה הוא גופני: