יהל אור על ספר הזהר ג:שיד

א"ל ודאי הכי הוא. ר"ל שודאי אמת שיש כאן פתחון פה למינים, דעל מה דתנינן דכל מלוי דשלמא לא היה צריך להסכמתו:

ואית ליה למנדע כו'. כצ"ל, ר"ל שצריך למנדע האי קרא על אמתתו אם קדם לו ידיעה, ואם לאו צריך לאסתכלא ביה:

עד דאנא עמכון כו'. דמחמת נחיצותו לשתות בקש מהם דיכול יטול בהר. וכוונתו שלא ליהנות מתורה:

אמר נסלק כו'. שהוא ידע מקום מים שם:

דלאתר אחרא כו'. לישאל לאחר ור"ל רשב"י:

וכי כמה אתון כו'. ר"ל כמה פרושים אתם מעמי הארץ שאין אתם יודעים את שיחתם ומדרגתם כלל:

א"ל ובמה. ר"ל היאך אתה מכיר בנו. והשיב להם דעל דא אמר שלמה ר"ל על אותן עמי הארץ כמו שמפרש והולך:

דאינון עבדין גרמייהו כו'. כמ"ש למטה, ודעתייהו כבעירא, וע"ס תמ"ה ותמ"ו:

קרא דעליה כו'. פסוק שלמעלה מזה:

לברם. שהבדילם והנהיגם בלחודייהו:

ולראות אינון כו'. כצ"ל. ור"ל להראות, ור"ל שאמרתי להראות אותן לבני מהימנותא. שהם בהמות כדי שלא יתערבו בהן וילמדו מעשיהם. וז"ש המה להם ולא לאחרא, ואמר "ולא לאעלאה לבני מהימנותא כו'":

דאינון בעירי אינון טפשאי כו'. אמר ג' דרגין שחסרין, נר"ן, מלמטה למעלה. בהמה ידוע, ודעת התורה ידוע, ומהמנותא נקרא הכסא כמ"ש בריש היכלות ושם אמונת ישראל. ונגד ג' דברים, "כי מקרה כו' ומקרה כו' ומקרה" (קהלת ג, יט). אדם ובהמה, יצירה ועשיה. ומקרה אחד שכוללם בבריאה, שתוף הג' דכולל נ"ר, והן ג' אלהים הידועים בבינה וזו"נ, ג' עלמין הנ"ל. והוא הנהגת הטבע. אבל הכל אלהים שופטים והשגחה, כי אין אדם נוקף כו' (חולין ז, ב), ואפילו ציפרא קלא לית מתציד כו' אלא שהטבע הוא השליח, כי נגזר על זה להעשיר וזה להעני שולח השי"ת שזה יאבד ואז ימצא, ואין עושה נס שיברא ממון ומזה יפרח הממון לשמים, וזהו הטבע. דרך משל, שמלך יושב בבית מלכותו ורואה מרחוק את כל אדם בצד א' ובהמה בצד אחר והוא שולח לאדם מזונותיו חטים על ידי תחבולות על ידי גלגלים וחבלים ושאר הדברים עד שמגיע אליו וכן לבהמה שעורין. והם אינן רואין רק הסיבה הקרובה להם וסוברים שזה הסיבה הוא מעצמו. ועוד לו רשת פרוסה להביא איתם על מקום הליכתם וכשהגיע עתם מושך משם הרשת ונלכד בצוארו ומת. והסכל מדמה בדעתו שמקרה קרה לו, וגם זה הוא על ידי טבע שמסבב לו מאכל רע וכמ"ש (חגיגה ד, ב) דמשגרא תנורא קדחה כו' והן הכל נסים נסתרים ונסים נגלים נעשין על ידי שם הויה כידוע, ונגד זה אמר ג' דברים:

"ווי לון כו' לון לרוחא" שהוא האדם, אבל בנשמה אי אפשר לומר "ווי" שהיא אינה חוטאה אלא מסתלקת מיניה, לכן אמר "טב להו כו'", כי זה כוונת הבריאה, ויהי נועם ה' כו' ומעשי ידינו כוננה כו' כמ"ש בריש רות עי"ש:

לאתר עילאה לאתר כו'. ג' דרגין דבי"ע מלמעלה למטה נגד נר"ן:

לאתזנא. מג' דאצילות דמקננין בהם גם כן כסדר הנ"ל:

ואשתכחת קמי כו'. הוא דבר אחר ופי' אחר דהיא עולה תמימה כו' ונגד אלו ב' פירושים אמר ודאי היא העולה, העולה היא למעלה:

למטה לארץ לההוא אתר דחוה אבל ב"נ כו'. כצ"ל, כמ"ש בפנים, ור"ל בהמה ממש ולסיים אבל ב"נ דכתיב כו' האיך אמרי כו':

תיפח רוחיהון. שיש להם רוח האדם ויהי' כבהמה כמו דאינון אמרין:

כמוץ לפני רוח. ר"ל ההוא רוח דכולל כל רוחות. ומלאך ה' הוא נשמתא מזלא כידוע, והוא דוחה דלא סליק לטינרא עילאה. והנפש נכרתה שבה הכרת כמ"ש ונכרתה כו' והוא ירידתה לאבדון כמ"ש והאבדתי את כו' וכמ"ש בז"ח רות דמשם לא סליק:

וז"ש אלין ישתארון כו' עלייהו כתיב כו' . וז"ש ברכי נפשי כו'. ואמר חטאים ורשעים נגד הגוף והנפש דאיהי שתופא דגופא, ונגד זה אמר ברכי נפשי כו' וכל קרבי כמ"ש בפרשת ויקהל בעוד דנפשי בגופא יחדיו כו'. וכן אמר בסדום "רעים וחטאים לה' מאד" ד' דרגין הנ"ל; "מאד" הוא נשמתא, דשם "ובכל מאדך", ובכל לבבך הוא הרוח דביה: