יהל אור על ספר הזהר ג:שיב

וידבר כו' ר' חייא פתח המימיך כו'. ר"ל בפתיחה זו כמש"ו בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר כדין ה' כו'. ואמר תא חזי משה הוה שמשא כו' שלח לך אנשים לך לגרמך כו', ור"ל שהשליחות לא היה אלא למנדע מינה כמש"ש אלא אמר כו':

ושמשא אתחלש כדין כו'. דעד חצי היום הולך ואור עד נכון היום, האור מתגבר והולך ומחצי היום ואילך מתחלש האור וכל שהאור מתמעט הדין מתחיל, שאור הוא חסד וכל התפשטות מצד החסד, והתכנשות ומיעוט מצד הגבורה. והנה ד' עתים ביום שבהן ד' דרגין, ד' רגלי המרכבה שבהן תקינו ג' תפלות אברהם יצחק ויעקב, ואחר חצות דוד חצות לילה אקום, כנור דדוד כו'. והן כ"ח עתים דקהלת בז' ימי השבוע, שז' מתנות חכמה עושר כו' הם בז' ימים כמ"ש בספר יצירה, וכל אחד כלול בד':

והנה אחר חצות היום השמש אורה חזור והוא דין, מדת יצחק, ועיין מ"ש בליקוטים ל"ח ב' ל"ט א' בארוכה:

[ליקוט] ד' עתים שביום . חצות הראשון דאברהם, מדת החסד, תפלת שחרית, דאברהם אור ישר, שהחמה הולכת ומתפשטת בעולם ונותן לכל דבר חוקו.ומצות היום הולך וחוזר למכונו, והוא אור חוזר, ומכל מקום מאיר לעולם אלא שבאור חוזר, והוא מדת יצחק תפלת מנחה.ועד חצות לילה הארץ מקבלת בתוכה וקולטת בתוכה מה שקבלה ביום והוא תפלת יעקב עיקר הקיום:

והן ג' שמות הידועים אל אלהים יהו"ה . אל על כחו הגדול שמשפיע לכל אחד די מחסורו. וז"ש גדול אדונינו ורב כח כו'. ואלהים הוא על שם השגחה בתחתונים במעשיהם והוא אור חוזר שמקבל מעשיהם ומכל מקום אף בעת ההיא משפיע כמו בשמש כנ"ל אלא שהוא לפי המעשים בדין, מה שאין כן בבקר בלא הביט אל מעשיהם. ובלילה שם יהו"ה שמהוה בכל אחד ונשאר השפעתו בו, והוא זמן השינה וכח הזן מתגדל אז.ובחצות לילה מוציא הארץ גידולה מהשפעתה וכמ"ש ותקם בעוד לילה. וכן בזו הארץ עיקר הגידול אחר החצות והוא מדת דוד חצות לילה אקום כו'. ובזה היא אדנ"י אדון הכל, שנותנת מדתה לכל בריה שמצמיח תבואה וכל הפירות לכל:

וד' דברים הן בקוב"ה כנ"ל. וכן באדם — מיין דכורין נגד הבקר, ואח"כ מיין נוקבין, ואח"כ עיבורה, ואח"כ הלידה. וכן בכ"ד:

כ"ח עתים שבקהלת הם מ"ש בספר יצירה פרק ד' במתני' ב"ג ואמר שם במתני' א' רך וקשה גבור וחלש, והם ז' פעמים ד'. וכן בשבוע ד' עתים בכל יום שמחולקין לד' רוחות. וכן בשמיטה ד' תקופות בכל שנה. וכן בכל השביעיות:

והן ז' פסוקים: פסוק ראשון חיים ללדת הוא רפה של דגש קל, ולטעת הוא רפה של דגש חזק, וכן בכולם.שני בנים וז"ש לבנות כמ"ש ואבנה גם אנכי כו' וכן במתני' (יבמות סד, א) שמא כו' להבנות ממנה. וכן הרפואה כמ"ש (סנהדרין ק', מנחות צ"ח) ועלהו לתרופה להתיר עקרות.שלישי ממשלה, והוא השחוק ורקוד כמ"ש בשלמה מחללים בחלילים ותבקע כו', ולהיפך איכה ישבה כו' היתה למס בכה כו', תחת שלש רגזה, והרבה פסוקים, והוא פשוט.רביעי חן לחבקחמישי עושר לשמור לבקש.ששי חכמה לדבר, וכמ"ש (ברכות סג, א) בשעת המכנסים פזר בשעת כו', וז"ש עת כו' והוא בחכמה כמ"ש בסוף תז"ח במתני' בטהירו כו' א' כו' כניש לון בשעתא דאזדריקו כו' ובחכמה עילאה לחשות ובחכמה תתאה לדבר חכמת שלמה. וכן לתפור הוא בחכמה כידוע.שביעי שלום, וכן אהבה תלוי בשלום. והכל שלום:

וסדרן כאן: חיים, בנים, ממשלה, חן, עושר, חכמה, שלום.][עד כאן הליקוט]

וזהו סוד יהי אור ויהי אור — ב' אורות, חסד וגבורה כמ"ש בזוהר ותיקונים. "יהי אור" עד חצי היום שהולך האור ומתהווה, ואחר חצות "ויהי אור", שכבר היה והולך באור חוזר. וזהו "ויהי", והוא דין כמ"ש בתיקונים "כל ויהי כו' ויהי אור כו'". "וירא אלהים את האור כי טוב" הוא בחצות ממש בין חו"ג, עמודא דאמצעיתא, כמ"ש בפרשת בראשית ט"ז ב' (ח"א טז, ב) "יהי אור דהוא אל כו' ויהי רזא דחשך כו' וירא אלהים את האור כי טוב דא עמודא דאמצעיתא כו'". ואז האור שלם. וזהו "כי טוב" בשלימותו, דלכן לא נאמר בשני "כי טוב", "ויבדל אלהים בין כו'" הוא בתחלת היום דאבדיל בין החושך כו' "ויקרא אלהים לאור כו'" סוף היום והתחלת הלילה, ובשניהם נאמר אור וחושך. וכן התקינו בתפלה להזכיר מדת יום כו' (ברכות י"א י"ב), ובג' התחלות תקינו ג' תפלות:

וז"ש "ואשתכח דינא כו'" שהוא אור חוזר והקב"ה מביט אל מעשיהם. וז"ש "ואתפשט לעילא" באור חוזר:

ואמר "וכדין בעי ב"נ לכוונא כו'" כמ"ש לעולם יכוון כו'‏, כי בזמן ההוא השי"ת משגיח ומקבל מעשיהם והדין אז, וצריך להמשיך החסד והרצון וכמ"ש (במדרש) על פסוק ונגינות שותי שכר ואני תפלתי כי במנחה זמן השכרות כמ"ש בפרק ד' דתענית (תענית כו, ב). והענין כי אז יין המשכר‏ ולכן ואני תפלתי כו' אלא שבשבת מתגלה הרצון ועתה צריך לכוונא רעותא למאריה שהוא אור חוזר מתתא לעילא, סוד מיין נוקבין, אתערותא דתתאי:

כד נטי שמשא. ר"ל למערב, שמזרח ומערב הוא סוד חיים ומות, אור ישר ואור חוזר, ועיין מ"ש למטה:

כדין אתפתח כו'. שנפתח בשמש חלון למעלה והאור יוצא משם מעט מעט. וז"ש "ואתכנש חיליה כו'":

ויצחק כו'. שאלו שנים אברהם ויצחק כרו הבאר, והוא לקבל חו"ג, והם ב' תפלות. אבל יעקב ישב על הבאר לבד כמ"ש בס"פ חיי שרה לקבלא לה בין ב' דרועין לאתחברא בגופה עי"ש:

כיון דעאל ליליא כו'. ואז דין הגמור חשך, והולך ומתגבר החשך עד חצי הלילה ומשם ואילך מתמעט החשך ומתעורר הרחמים, ועיין מ"ש בלקוטים בד' העתות הנ"ל. וכן הלוך השמש עד חצי היום הוא מזרחית דרומית ששניהם חסדים. ואחר חצות דרומית מערבית, ומערב הוא דינא. וחצות לילה הראשון הוא דין גמור מערבית צפונית:

וב' חילוקים הם. אחד שמכל מקום אחר חצות ממוזג חו"ג, דרום עם מערב. ועוד שמערב בעצמו אין דין גמור כמו צפון. ואחר חצות צפונית מזרחית. ולכן מתעורר החסד. והכלל כי ביום לעולם דרום מעורב ואין חילוק בין קודם חצות ואח"כ אלא במזרח ומערב. וכן הוא בלילה — בצפון, והכל בצפון. ועוד שהכל הולך אחר ההליכה, ועד חצות הולכת לדרום ואח"כ למערב שהוא דין, ובחצות לילה לצפון שהוא דין גמור, ואח"כ למזרח:

והנה כפילת הרוחות לשנים כנ"ל שהן ח', כי כל אחד כפול לשנים בסוד י"ב שבטים כמ"ש בפרשת ויחי, והן ז' כפולות וכל אחד כלול מחסד וגבורה ב' דעות, שבטי יה עדות לישראל, ולכן חלוק כנ"ל מזרח לשנים עם דרום צפון. וכן כל רוח כנ"ל. ועיין מ"ש בליקוטים בזה בארוכה:

[ליקוט] עד חצות היום הולכת השמש חצי מזרח וחצי דרום רביע הרקיע, והוא נקרא מזרחית דרומית , והוא כולו חסד אבא עם זעיר. ובבקר הוא חסד הגדול. ומאמצע היום עד הלילה שהולכת ומתקרבת למערב מתחלת הדין דרומית מערבית . ובחצי הלילה הראשון הוא דין הגמור מערבית צפונית . ובחצי לילה האחרון נמתקת צפונית מזרחית.

וכל הקו של דרומית וצפונית נחלק לשתים, לפי שיש חסד עלאה וחסד תתאה. וחסד עלאה הוא נהירו דאבא של הדעת והוא קודם חצות. וחסד תתאה הוא לאחר חצות. וכן הוא בצפון לאחר חצות הוא דאימא ממותקות. וכן מזרח נחלק לשתים דעת, שהוא במקום הכתר ות"ת. ומ"ש למעלה מזרח אבא ר"ל הדעת, והוא אחסנתא, ב' אחסנתין דכלילן כחדא, שהן ג' מוחין. וכן מערב נחלק לשתים יסוד ומלכות. חצי הראשון הוא יסוד, והשני מלכות:

והשמש נשקע בחצי מערב סיום היסוד שהוא היום, והתחלת המלכות שהיא הלילה ומעלה ומטה הוא נצח והוד, והן עשר ספירות:

והנה בכל רוח חצי הראשון יותר ממותק משל האחרון, בין בחסדים בין בגבורות. לכן עד חצי היום חסד גדול דעת וחכמה. ואחר חצות חסד ויסוד שהוא ממותק יותר ממלכות שהוא איש והיא אשה, דידיה מרחקא ודידה מקרבא. ועד חצות לילה מלכות וגבורה. ואחר חצות בינה ות"ת. ומ"ש חו"ב ר"ל נהירו שלהם, והוא גם כן בז' תחתונות, כי נהירו דחכמה ובינה הן בנצח והוד, מוחין דנוקבא, ונהירו דדעת נכלל במלכות שהיא עטרת בעלה שם:

וזהו סוד תחום שבת לכל צד אלפים אמה, שהן ב' הויות לכל צד שתים, והיא ה' אחרונה אחת לכולם, רביעית ושביעית. וכן הוא בתיקונים תיקון ע'. וזהו שאמרו לשבת — שהוא הדעת "כנסת ישראל יהיה בן זוגך" שכל קו יש לו בן זוג, חסד עם נצח כנ"ל, או בינה כוללת ג' ראשונות במקום הדעת שהוא סוד א"ז שמנה ספירות שכוללין כל העשר, אחד ושבע. וג' ראשונות כאחד. ועוד בד' פרקי המרכבה חגת"ם או נהי"ם גם כן שמנה הנ"ל, כי הן כפולות, כל אחד כלול דידיה ודחבריה כמ"ש בפרשת ויחי וכמ"ש בספר יצירה שהן ז' כפולות, וכמ"ש בתיקונים סוף תיקון כ"א שלכן חם בדרום כו':

[עד כאן הליקוט] פתקא דקוטפא באחמתא שכיח. כצ"ל. ועיין לעיל קמ"ט ב' "תא חזי ותנח התיבה כו' בשעתא דדינא תלי כו' כמה פתקין גניזין בגווה בגו אחמתא דמלכא כו'". ועיין לעיל קנ"ד ב' (ח"ג קנד, ב) "דגלא תליתאה כו' כמה חבילי כו' ואחמתא דכל חובין כו'". ונסיעת השמש מחצות לילה הוא כעין הדגלים. אחר חצות דגל מזרח, וקודם חצות היום דגל דרום כו' הכל כנ"ל, ואחר חצת דגל מערב וקודם חצות לילה דגל צפון, ולכן אז באחמתא כו' כמש"ש. וז"ש "וכמה חבילין כו'" וכמש"ש:

כולהו שטיין בערבוביא. כי הן משברי כלים אותיות בערבוביא. ובאור הוא בסדר. מה שאין כן בחשך. ולכן נקרא 'ערב' ערבוביא, ערב רב. וכמ"ש ותקרבון אלי כולכם שם היתה הקריבה כסדר הקטנים מכבדין כו' והן מסטרא דכלאים ערבוביא. ועיין בתיקונים קל"א ב' לזמנין מרכיבין נוקבין כו' לא אזדריקו לאתר ידיעא אלא כל חד באתר. דלאו מיני' כו' וכל הצורות מעורבין בחשך:

ואזלין וחייכאן כו'. שמצערין להון בחלומות, וע"ל כ"ה א' (ח"ג כה, א) "תא חזי באלין זינין בישין כו' דרגא תתאה דילהון אינון דחייכן בב"נ וצערן להו בחלמייהו כו' ואלין מודעי ליה לב"נ מלין, מנהון כדיבין מנהון כו'". ושם למעלה "ואמר רבי שמעון הא תנינן אית מאן כו' וכד איהו נאים כו' ולזמנין דחייכאן כו'". וז"ש "ומודעין כו'". והענין כפי המעשים ועסקי עוה"ז ומחשבותיו שגם כן הוא פעמים בשקר ופעמים באמת:

ומאן דאשתכח כו'. ר"ל היוצא יחידי בלילה:

וכולהו בני כו' וטעמין כו'. הנה ידוע שההנהגה הוא בד' דרגין גבור וחלש רק וקשה. חסד ודין. ורחמים שהוא חסד ממוזג בדין ודין ממוזג בחסד, שהם חגת"ם ד' אותיות הויה. והנה העולם הזה אי אפשר להתנהג לא בחסד גמור ולא בדין גמור, אלא בשתי מדות הממוזגות והן יום ולילה שמתנהג העולם בהן. ועולם הבא מתנהג בב' מדות הפשוטים — גן עדן כולו חסד, וגיהנם כולו דין. והן ד' יסודות:גן עדן — מים, שכל צחצוחא ועינוגא דלהון בנהר כמ"ש בפרשת ויקהל וכן בטלא קדישא.וגיהנם אש.והעולם הזה מתנהג ברוח ועפר, שכל חיות האדם הוא ברוח ומיתתו והפסדו בעפר ואל עפר תשוב, וכל חולי מצד מרה השחורה עפר, וכן כל הפסד כידוע:

ונגדן הן ד' רוחות: גן עדן בדרום. וגיהנם בצפון כידוע. והעולם הזה היישוב ממזרח למערב בין דרום לצפון ולא בדרום וצפון. וכן הנהגתו במזרח ומערב. יום השמש ממזרח והוא אור שהוא חיים, כמ"ש באור פני מלך חיים, וכמ"ש לאור באור החיים להתהלך לפני אלהים כו'. וחשך במערב המות כמ"ש וחשך על פני תהום זהו המות. ולכן בלילא טעמין כו' וביום מתעוררין וחיים שבכל יום מתחדשין והוא המטה במערב ויאסוף רגליו כו':

וידוע שמדת יום ולילה, זו"נ, הם אילנא דחייא כו', והן תרין קשרין דב"נ רוח ונפש, שהיא שתופא דגופא, והגוף והנפש אל עפר תשוב, והרוח הוא חי דלא מיתא לעלמין, והן ב' דרגין — בעולם הזה צדיקים ורשעים, צדיקים נקראים חיים ובניהו כו' (ברכות יח, א). והן ב' רגלי המרכבה — צדיקים נקראין אריה כמ"ש בז"ח רות על חד אריה כו' וכמה מקומות. אבל הרשעים — ואדם על עפר ישוב, והן דגלי מזרח ומערב כמש"ל בפרשת בהעלותך. ובגן עדן דרגא דנשרא כמש"ל מתעופפי' כנשרין וכן אמר בפרשת בלק מצפצפין כצפרין גם צפור מצאה בית כו'. ובגיהנם — כלחוך השור כמש"ל בריש פרשת בלק, ועיין בפרקי אליעזר פרק ג' דאמר שם ארבע רוחות בעולם כו' רוח פנת המזרח משם האור יוצא לעולם, רוח פנת הדרום משם טללי ברכה וגשמי רצון יוצאין לעולם, רוח פנת המערב משם חושך כו' רוח כו' ושם הוא מדור כו' שנאמר כו':

תא חזי כד אתער רוח כו'. שד' רוחות מנשבות בד' עתות הנ"ל, רוח מזרח ומערב ביום ורוח דרום וצפון בלילה כמ"ש בז"ח פרשת בראשית י"ג י"ד, ואמר שם ת"ר כשמתחיל רוח צפון לנשב כל השמים וכל הרקיעין וחיות הקודש ואופנים וכל צבא השמים כולם מזדעזעים ומתחלחלים ופוצחים רינה ושבח למי שאמר והיה העולם כו' וזה בחצות הלילה והוא כי רוח צפון ממונה על השיר ובלילה שירו עמי, שיר דלוים. וז"ש (ברכות ג, ב) (סנהדרין טז, א) כנור תלוי למעלה כו' וכמ"ש רש"י שם וכמ"ש בז"ח וש"מ.‏. ותיקון האבות ודוד להיפך — אברהם ויצחק ביום ויעקב ודוד בלילה. ועי"ש בז"ח. וכבר כתבתי שהרוחות הן כפולים וששה קצוות כוללין עשר ספירות, כי נצח והוד הן מעלה ומטה תרין קיימין דגופא שרוחות סובבין אותן, וכתר ות"ת מזרח, וחכמה וחסד דרום, ובינה וגבורה צפון, ויסוד ומלכות מערב. ומכל מקום כולם הם בו' קצוות, כי נהירו דאבא חסד עלאה כליל בדרום, וכן גבורה דאימא ודעת תרין אחסנתין במקום כתר מלכות. והכל בו' קצוות. ומלכות הוא היכל הקודש, נקודה האמצעית, ואליה סובב הכל והוא אחד דק"ש, למען יאריך ימים על ממלכתו. וזהו ובדלת (ברכות יג, ב):

והנה אחר חצות הוא צפון העליון דאימא ממותקות, וע"ל ק"כ א' (ח"ג קכ, א), וזהו רוח צפון פנימות דצפון:

כדין אתקבלא כו'. לאתחברא אתתא בבעלה, וז"ש ואתחברו כחדא, והוא ליתן לה גבורות שהן דילה. וז"ש "ושריא בדרועא באתרא". ואח"כ ביום מקבלת ממנו חסדים. וז"ש שמאלו תחת לראשי בתחלה בלילה, ואח"כ ביום וימינו תחבקני. וכ"ה בי"ט בראש השנה "חשף ה' את כו'" והוא יומא דדינא, ואח"כ ביום הכפורים נייחא שמאלו כו', ואח"כ בסוכות וימינו תחבקני כמ"ש בפרשת פנחס. וזהו דיהיב מטתיה בין צפון לדרום, וכמש"ל בפרשת במדבר:

וקב"ה אתי לאשתעשעא כו'. דשעשוע הוא במיין נוקבין דילה, שהן הצדיקים, ואז הוא הזמן שהם גבורות ממותקות מרוח צפון:

וכדין כל כו'. כמ"ש היושבת בגנים חברים כו' דהיא יושבת בגנים וכל חברים דילך מקשיבים לקולך לזמרא בהדך לכן השמיעני:

וכל אינון כו'. כמ"ש ובהיכלו כולו אומר כבוד, שכולם בתוכו האומרים כבוד למען יזמרך כבוד כו':

ואלין רשימין ביממא. כמ"ש (חגיגה י"ב ב', ע"ז ג' ב') כל העוסק בתורה בלילה כו' שנאמר יומם כו', כי בלילה הוא מתעורר מיין נוקבין לכן ביום יורד אליו ממנה מיין דכורין חסדים. ואמר 'חוט' כי החסד עצמו גניז ולא אשתכח אלא חוטא מיניה:

תא חזי שמא כו' ואנון אתוון כל"ך סעפ"ה יאעצ"ה מנצפ"ך כליל לון ם' אוקמוה למרבה המשרה מ' נ' הוה אסתים להאי ולהאי כדין בתרין כלילא הוא כו' פתיחא הוה בחד רישא דפתחא כו' באלין תרין אתוון ם"ן כו'. כצ"ל. והשמות אמת שיוצאין מאלו הפסוקים אבל השי"ן נתחלף בסמ"ך. ואמר מנצפ"ך כליל לון ומפרש ואזיל שהכל כלילין במ"ם ונו"ן שחסרין כאן מאותיות מנצפ"ך וגם משלימין בשאר אותיות אותן כמ"ש למטה:

ואמר "ם' אוקמוה כו'", ר"ל כמ"ש (פסחים נו, א) שבקש כו' ונסתמה, ור"ל דהוה המ"ם פתוח ונסתמה בחורבן בית המקדש וכמש"ו. ואמר "מ' נ' הוה", דמ"ם התחלתו נו"ן כפופה והיא נוקבא כמ"ש סוף פרשת בהעלתך נ' כפופה נוקבא, וכן למעלה ס"ו ב' (ח"ג סו, ב) וש"מ הרבה והנה היא גן נעול מעיין חתום ואסתימת פתחהא וכמ"ש בתיקונים ריש תיקון ה' עי"ש. וז"ש "אסתים להאי ולהאי" ר"ל למעלה ולמטה, והוא בוא"ו דאסתים לה בו' קצוות דסחיר לה דהיא נקודה הפנימית, וכמ"ש בתיקונים תיקון ל"ו "והאי נקודה איהי סתימא וחתימא בשית יומין דחול הה"ד יהיה כו' במאי באות וא"ו כו'". וכן כאן בנו"ן דסתים לה וא"ו ונעשית מ"ם אלא שעדיין סתומה מכל צד אף למטה כזה [ציור של מ' בלי פתח בתחתית]:

ואמר "כדין בתרין כלילן", ר"ל שהמ"ם כולל ב' אותיות נ"ו, ומפרש ואזיל "ו' דשמא קדישא כו'", ר"ל שסותם פתחהא בזיווג ומתעברת ממנו והולד סותם הפתח בעבור והוא גם כן וא"ו זרעא דיליה, וזהו "בתרין כלילן", שאות מ"ם מורה על העבור שכוללת ב' גופין אלא שעובר ירך אמו לכן כלילא באות א':

ואמר "בתר דאולידת כו'" שנפתח המ"ם למטה מ והוא הלידה שהולד יוצא למטה, ומכל מקום שורש הולד נשאר בה כידוע בסוד עלמא דדיירין ביה שתין ריבוא כו', וזהו בחד רישא דפתחא. ואמר כ"ז שמ"ם עיקרה נו"ן:

ואמר "כד אתחריב כו'", שנסתם למטה וגם למעלה שהיה הפרש בין הוא"ו לנו"ן [ציור של מ' מפוצל לשנים ולא מחובר למעלה] נסתם ונעשית מ"ם סתומה. וזהו "ל ם רבה המשרה". וז"ש "אסתימו מבועין מכל סטרין", והוא הגלות שאף בעיבור אינו, שעיבור מורה על קרוב לזמן הגאולה כמו חבלי משיח וכמו ביציאת מצרים שאמר הקב"ה אהי"ה זמין אנא לאולדא כו', ועיין בז"ח שיר השירים נ"ז אבר ם דא אינו מוליד דהא ם' סתימא איהי ולא קיימא לאולדא כו' (ור"ל בזה שגם במ"ם סתומה נכלל הנון ואם כן אותיות מ"ן נכלל במם. כ"מ בהעתקות):

והנה התחלת אותיות מנצפ"ך הוא בא"ב בכ"ף, וסיומן בצדיק, ונו"ן אמצען וקוטבן. ולפיכך נו"ן כליל יתהון. וז"ש "דא כליל אתוון אחרנין ואינון כו'". והם כל"ך סעפ"צ . וזהו "תלת כו'" ונו"ן הוא באמצען. והנה מנצפ"ך הם ה' וז', כי מ"נ כפולים בה, ששוחקים לצדיקים, לצדיק וצדק. והענין כי אלו ב' כוללין כל המנצפ"ך, ובצדיק וצדק הן ב' כוללים כידוע, ולכן מ"ם ונו"ן מילואן גם כן מ"ם ונו"ן, והן נוקבין ודכורין, והם ב' פעמים צ' לב' צדיקים, ונשחקין כ"א לשנים באותיות שלפניהם ולאחריהם ל"ס הוא צ', כ"ע צ'. ושאר ג' אותיות הוא צפ"ך . והוא מנצפ"ך שלם. וחשבונם ש"ע נהורין, והן הש"ע נהורין ופ"ר ופר"ה הוא בלא צ' כמ"ש למטה:

והנה בד' אותיות שלאחריו הן הכל הכפופין אבל בג' אותיות שלפניו הכף הוא כפוף ופשוט, ולאשלמא למ"ם כנ"ל, כי המ"ם אתפתח כמ"ש בז"ח פרשת יתרו וזה שחזר ואמר "כלך סי' כל"ך יפה כו'", שבשם כלך הוא שלימה בלא מום שכולה בה. וידוע שהכפופין והפשוטין הן רזא דחו"ג, וידוע בסוד הדר הוא לכל חסידיו שהיפוי הוא בלובן ואודם כמ"ש דודי צח ואדום כו', וכמ"ש במעשה מרכבה. וזהו "כלך יפה כו'". ואמר זה לסימן שכאן ב' הכפין בה:

והנה נשלם כאן מ"ם אבל שלימות הנו"ן הוא בשאר אותיות מהשמות. וז"ש "נון דכר ונוקבא כחדא כו'". והענין כי נ' כפופה נוקבא, ו' של מלוי נו"ן הוא דוכרא שנכלל בה, ונון פשוטה מילוי הנון סיום הנון כולל שניהם, והן ב' אותיות השלישים משם הויה אדני שהוא ו' ת"ת הכולל כל שם הויה. וכן נון של אדני. וזהו שנון הוא נוקבא ווא"ו דכורא:

והנה הנו"ן פשוטה התפשט מנו"ן ונעשה וא"ו ואתפשטותיה הוא אתפשטותיה דתפארת כמש"ל ס"ו, ור"ל הדעת ביסוד שצורת גוף וברית הוא ן' פשוטה באריכו, ושם נכלל דו"נ. והנה דומה לוא"ו בכתיבתו ולנו"ן בקריאתו. וזהו כלילת דכר ונוקבא נ"ו . והוא כשם הויה ואדני הנ"ל, שוא"ו כולל הוי"ה והוא בכתיבה, ואדני בקריאה לא כמו שאני נכתב כו' (סוף פ"ג דפסחים). וז"ש למעלה "הוא וא"ו דשמא קדישא אתקין כו'", שוא"ו אתקין לנו"ן כנ"ל והוא וא"ו של שם הויה:

והנה אלו ב' אותיות נכלל בנו"ן פשוטה והנה הם כוללים ג' אותיות הנשארות בשמות הוי"ה ואדנ"י והם יה"ה אד"י . וז"ש "דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן":

והנה לפי שהעת לילה שהיא סתומה בכל סטרא כמו המ"ם סתימא גן נעול כו', וג' אותיותי' אד"י נכלל גם כן ב נ"ו של הנו"ן והם ע"א , שהן ע' סנהדרין דילה וא' ע"ג. וג' אותיות של שם הוי"ה הם י' מכאן וב' ההי"ן מכאן והם יאע"הה . וזה השם כולל ג' שמות: שם אהי"ה מב' הצדדין, ועם העין הוא ב' שמות הוי"ה אדנ"י כנ"ל:

והנה ז' אותיות הראשונות הם כל"ך סעפ"צ . והתחלף אות האחרון מזה לזה והם כל"ך סעפ"ה יאע"צה :

[ליקוט] כבר כ' כי ב' שמות הראשונים הן מצנפ"ך וה' שבסופן הוא ה' שרשים של המילוי והשאר הוא בשם השלישי. ואמר "מ"נ כליל לון", כי מ"ן במילוי הוא כמנין השם השלישי, וה' אותיות במילוי מ"ן נגד ה' של שם השני שמשלים למלוי מנצפ"ך, וג' אותיות שלפני מ"נ ושלאחריהם הם ב' שמות הראשונים.

[עד כאן הליקוט] וטעם התחלפותן, כי שם השלישי הוא דכורא שם הויה ואדני נכלל בו, וב' שמות הראשונים שהן מנצפ"ך הם נוקבא, גבורות, אלא שצ' הוא דכורא כידוע והוא נגד מ"ן הכפולים, וה' אחרונה שבשם שהוא נוקבא הלך אל פ"ר הנשארים והוא פרה כ"לך ס"עפה חושבנם פרה פ"ר עם ה', וצ' הלך לשם. וז"ש "באילין תרין אתוון כו'", והן ז' אותיות הנ"ל וה' אותיות כאן, והם תריסר ב' שמות הראשונות נכללו במ"ם סתומה ואלו ה' אותיות בנו"ן פשוטה, דאף דנו"ן נכלל גם כן בב' הראשונות, אינו כי אם כלילתה במ"ם כנ"ל:

ואמר "סליק מינייהו כו'" כנ"ל שנתחלפו כו':

כל"ך סעפ"ה יאעצ"ה הכא אתגליפו ורזא דא דכתיב כי יהיה כו' לפי שהיא עת לילה ואין זיווג אז דהיא נטלא ביממא, אמנם אחותי בת אבי היא כו' ותהי לי לאשה. וז"ש למעלה "מנצפ"ך כליל לון", כי ב' שמות הראשונות כל"ך סעפ"ץ צפ"ך בהן ו כ"ל ס"ע לאשלמא למ"ם, וה' אותיות האחרונות לאשלמא לנו"ן דכליל יתהון. ושם האחרון יוצא מראשי תיבות הפסוק "יפקוד 'השם' על צבא המרום", והשם בקריאתו. והנה השם בכתיבתו נעלם בקריאה. והנה אם תוסיף עליו ייאע"צה והם י"ג אותיות, כי שמות אלו י"ב אותיות הם י"ב אותיות דמילוי מנצפ"ך נגד שם המפורש והם דמלך מלך ימלוך. וכן י"ב נקודות נפרדות בשם המפורש. והנה א' נעלם בתוך י"ב גבולין וזאת אשר דבר והוא י' הנ"ל. והנה ששה אותיות הראשונות הם חושבן מנצפ"ך פשוט, ושבעה אותיות האחרונות הוא מלוי מנצפ"ך. וז"ש גם כן למעלה "מנצפ"ך כליל לון". אבל יו"ד הנ"ל אינו בשם אלא נעלם בתוכה:

וידוע שב"פ עשר הן כמ"ש בספר יצירה שם ובסוף פ"ו כנגד אצבעות הידים ורגלים. וכן הוא באותיות ביו"ד האחרים, והן מאות כ' עד פ' כפופה. והאמצעים הכוללים אותם הם מ"ם סתומה ונ' כפופה, ונכללין בהם שאר האותיות הקודמים והמאוחרין כנ"ל, ונכלל מ' ונ' כפופה במ"ם סתומה ונעשין צ'. והרי כל השם:

ומפרש ואזיל האיך מ' פתוחה ונ' כפופה נכללין בה. ולפי שמ"ם סתומה דמ"ם פתוחה נכלל בה וכמו ו"נ בנו"ן פשוטה כמש"ש. והעיקר הוא כמש"ש שמנצפ"ך מתחיל בכ"ף ומסיים בצ', וחסר מהם המ"ם והנו"ן. ומפרש ואזיל שאלו ב' כוללים הכל. שמ"ם כולל האותיות המוקדמות והמאוחרות, וגם הנו"ן פשוטה, אלא שבמקום הנ"ן בא שם השלישי שהוא כוללם כמש"ש. והטעם שהמ"ם כוללם, כי בה נכללין מ' פתוחה ונ' כפופה כמש"ו. והכלל כי במקום שנכללין האמצעים נכללין גם הקצוות עמהם כנ"ל, אלא שבאותיות המוקדמות גם הכף פשוטה עמהם. והטעם לפי שהוא צד ימינא וזה שנתן סימן כלך יפה רעיתי כמש"ש.

[עד כאן הליקוט] ואמר ורזא דא דכתיב כי יהיה כו'. ר"ל על התרחקות הה"א ואזלת לשם דנערה היא מסטרא דדכורא ופרה מסטרא דנוקבא, ש"ך ופ"ר, בסוד תורה פרה אדומה מסטרא דגבורה ונערה יפת תואר מסטרא דחסדים. והנה בלילה התרחק הה' מסטרא דדכורא והלך לאשלמא לפרה ששם בחינת נוקבא, אבל ביום נכללת בדכורא. וז"ש "בתר דאסתלק ליליא כו'" שנכללת בקדרותא דשחרא, הלילה ביום, ונכללת בגוה ונהורא משמשא ואז אין הסיהרא מאירה מקמי דשמשא ואז התחברות איילתא בבעלה ונכללת בגוויה כל היום דאתכסיא ביממא ואתגליא בליליא וכמו בוילון (חגיגה יב, ב) שיוצא ערבית כו', ותקם בעוד לילה:

וזהו "הַשַּׁחַר מְקומוֹ"‏ (איוב לח, יב), שבבקר ה' שחר מקומו , ועתה מפרש ואזיל הפסוק "שלך לך כו'", שמשה לא יכול ליכנס לארץ שהיא לא היתה יכולה לפעול פעולתה בימיו כי הוא מדת יום שמשא ולכן היו אוכלין המן משמים ואין פעולה לארץ כמ"ש וישבות המן ממחרת הפסח ויאכלו מעבור הארץ מתלא כו'. וז"ש "משה כד אתי נהורא דשמשא אתכליל סיהרא בגויה", ר"ל נהורא דילה וכמש"ו "לא נהיר סיהרא אלא כו' אבל השתא לית היא יכיל כו'" כצ"ל:

ולזה היתה כל הפתיחה כנ"ל, ועל ידי יהושע שהוא פני לבנה סיהרא, היתה הנהגתה והנחילם הוא את הארץ, וע"י ויאכלו מעבור הארץ, דשבת המן נהורא דשמשא: