יהל אור על ספר הזהר ג:כד

ושלמים אחידן במ"ע ובמל"ת. שפי' שלמים הוא תשלומין שכל הקרבנות באים על חטא, עולה ומנחה על מצות עשה וע"ל ט' ע"ב (ח"ג ט, ב), וחטאת ואשם על מצות לא תעשה, כל אחד במקומו, אלא שג"ת נה"י הן של נוקבא לכן מנחה נאמר 'היא', וכן חטאת. שלמים אינן באים רק לתשלום הנדר כמ"ש ואם נדר או נדבה, ועל זה נאמר כי תדור נדר כו' מוצא שפתיך, ולכן לא נאמר שם רק שלמים. וכולהו אתי מדרשא פרק קמא דראש השנה. וז"ש "אחידן ב'" והוא יעקב ויוסף שלמים:

ותודה בנוקבא. ולכן בה ד' מינין הנכללין בה וכולהו מעשר ורביעי שלה הוא מחמץ וגדולה ככל הג' מינין כמ"ש בז"ח נ' ב' בהאי פן אתכלילו כו'. ורבוכה שמן כשניהם שהוא הג' באמצע, וימין בלולות ושמאל משוחות והן להט כו' שהן בידא דנער כמש"ל ס' א' (ח"ג ס, א), והן מ' חלות. ועיין בז"ח ה' ג' רזא דה"א אינון ד' ואלין ד' דלתתא כו' אשתכח האי נקודה דאשלים לכל סטר לעשרה כו'. ויצר הרע אינו שולט אלא באדם אשר בארץ ושם מגיע פגם ובפשעכם כו' ולכן הוא לחם חמץ. והתודה נקראת בפ' זאת התורה ולמלואים שהיא אשלים ה' אחרונה להוי"ה. ועיין רעיא מהימנא ט"ז א' (ח"ג טז, א). והיא בעצמה החמישית דקיימא על הד' הוא‏ מהתודה:

ושלמים שנים, נדר ונדבה, ונכללין כאחד דגוף וברית כחדא כו'. והענין שבין רגלים הוא הפסק, מה שאין כן כאן. וענין תודה על חטא כמ"ש אוילים מדרך פשעם וכנגד הד' ד' צריכין להודות וכ"א לפני עשרה:

דאפריד ו' מינה. כמ"ש למעלה מצת וחלת כתיב חסר כו'. תא חזי חלת מצת חסר כו':

ואמר ובאתר חד כו'. דכולהו מה' עילאה ומתחלק בספי' וי' מה' תתאה ומתחלק בעולמתאן גם כן מים כו':

ושמן לא אעדי כו'. ששמן אינו יכול להתערב בו שום פסולת ולעולם הוא טוב וכמ"ש במדרש רבה שיר השירים ולכן ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום ועליו נאמר משכני כו' שקודם לזה נאמר לריח שמניך כו':

חלות מצת בלולות בשמן כו' למאי קא רמיזא אמר ר' שמעון הני אינון להט החרב המתהפכת כו'. ויובן על פי מה שכתוב בתיקונים ס"ח דמט"ט שהוא כלל ד' החיות הוא להט החרב המתהפכת כו' והם אלו הד' מינין חלות מצות ורקיקין ורבוכה על חלות לחם חמץ. חלות ורקיקין (בלולות משוחים [חלות] בלולות רקיקים משוחים) הם אריה שור. ורבוכה הוא נשר אמצעי טעון שמן. (בהע"א כשניהם). ולחם חמץ הוא פני אדם וזהו "על לחם חמץ", וצריך שמן למתקן. והבן:

א"ה. ובבאורי הגר"א על אגדות ברכות בכי"ק במאמר ד' צריכין להודות כתב וז"ל:ואמר בזוהר פרשת ויקרא דף י"ב ב' "תאנא ר"ח כו' שלמיו תרי תודה דאתיידע כו' דכ"י אתברכא מאינון תרי דאינון כו'", ר"ל דתודה בכ"י הוא ( וכתב בנו הגאון ר' אברהם ז"ל וזה לשונו: דתודה בכנסת ישראל מלכות והיא מתברכת מג' אותיות ראשונות כנגד ג' מיני מצה וא' חמץ ). ואמר שם "ר' יוסי אמר לחם חמץ הא ידיעא והא אתמר כמה דהוה חטאה כך הוה מקריב בההוא גוונא ממש, תא חזי חלת מצה חסר כו' להט החרב כו'". ור"ל דאינון ד' חיות והן חסר ו' דאינון בנוקבא, וכד איהי מלאה אקרי מצוה כו' וג' הן בשמים דאין יצה"ר שם ורביעי באדם לכן לחם חמץ ( וכתב הר"א הנ"ל: ג' הן בשמים ג' מצת דאין יצה"ר שם, וד' באדם ששם היצר שולט ולכן לחם חמץ ). ובהאי פן אתכלילו כולא ( וכתב הר"א הנ"ל: ובהאי פן ה"א אחרונה ), לכן בו עשרונים נגד כולא דהיא פני אדם נוקבא דכלילא כולא. וג' מינים דמצה נגד שמא סתים ל' חלות ( פירש הר"א הנ"ל שם ס"ג ג' יודין לכן בו ל' חלות ), וי' דחמץ נגד שמא מפרש ( ופירש הר"א שם מ"ה שהוא כמנין אדם בו רק י' אחד ), ואינון ג' כו' ומ"ש דהוי חטאי' כך כו', ר"ל כמ"ש ברעיא מהימנא כפום ההוא חטא כו' לא חמיץ אי זריק טפין באתר דלאו דיליה ועל אינון דאחמיצו וזריק לון באתר דלא איצטריך כו' ואינון לחמי תודה כו', ור"ל בנשג"ז. ג' דלאו כו' ואינון לא אחמיצו כו' עיי"ש באריכות]:

‏ שמא מפרש בע"ס. יו"ד בג' ראשונות, ו"ד או"א כמ"ש למטה, וא"ו תפארת ויסוד, ומלכות באמצע כמ"ש בספר יצירה היכל הקדש כו' והוא הא' שביניהם, וב' ההי"ן ה"א בחסד וגבורה, ה"א בנצח והוד. וז"ש שוקיו עמודי שש. וכן בידים. ות"ת נכלל מחו"ג לכן הוא לבדו ו' ונכלל באות א' וכן יסוד: