יהל אור על ספר הזהר ג:קנב

בגין דא כתיב בה כלא בשבע, שבע פרות. כמשרז"ל במשנה (משנה, פרה ג, ה) ז' פרות עשו, לא מצאו שבע כו':

ז' שרפות. כמש"ה ושרף את הפרה כו' את עורה.בשרה.דמה.פרשה.עץ ארז.ואזוב.ושני תולעת, והשליך אל תוך שריפת הפרה:

שבע הזאות. כמ"ש והזה שבע פעמים:

ז' כבוסים. היינוהשוחט הפרה,המקבל הוא המזה,והשורף,והאוסף את עפרה,והמשליך עץ ארז כו' לתוך שריפת הפרה,והמזה על הטמא,והמוזה:

ומ"ש ז' טמאים. כמ"ש כל הבא אל האהל.וכל אשר באהל.וכל כלי פתוח.וכל אשר יגע בחלל חרב.או במת.או בעצם אדם.או בקבר:

ומ"ש ז' טהורים. כמש"ה ולקח אזוב כו' והזה על האהל.ועל כל הכלים.ועל הנפשות.ועל הנוגע בעצם.או בחלל.או במת.או בקבר.וחטאו ביום השביעי. הרי ז' טהורים:

ומ"ש ז' כהנים כי חמשה כהנים כתובים בפרשה, ומשה ואהרן הרי ז'. הרי שבפרשה ז' פעמים ז' הרי מ"ט מזוקק שבעתים. (נראה מהרמ"ש. ומ"ש בענין ז' כיבוסים המזה על הטמא לשון הפסוק נקט, אבל באמת המזה טהור כמו שאמרו רז"ל ומאי מזה נושא. וכן מ"ש והמוזה כמ"ש בתוספתא דשני שבילין הלך בראשון ונכנס הזה ושנה וטבל הרי שצריך טבילה אחר שהוזה עליו):

ובמקום אחר כתב הגר"א וזה לשונו:

כלא בשבע כו'. והן ז' פעמים ז' (אד"ל. כ"ה בפסיקתא דפרה מ"ט טהרות כו' ז' פעמים ז' כו'). כמש"ו:

ז' פרות הן. וכדתנן הראשונה עשה משה כו':

ז' כהנים. שם בפרשה:

[ליקוט] מגכי"ק שת"י הר"א נ"י. בתנחומא ובזוהר ז' הזאות והוא כמ"ש והזה שבע פעמים וכמ"ש (מנחות כז, א) שבע הזאות שבפרה כו' וכל אלו השביעיות הם כתובים בקרא לבד משבע פרות שהיא שביעית האחרונה שהיא תורה שבעל פה. וענין מ"ט שבפרה כי הנו"ן תרעין הן ה' גבורות כידוע, והן פ"ר ד פרה , ה' מנצפ"ך, ומ"מ אינן אלא מ"ט אלא ה' דפרה הוא שער הנ'. וש"ך הן ל"ב נתיבות ומ"מ ה' דשכ"ה הוא הנתיב לא ידעו עיט, והכל בנוקבא אלא מסטרא דאבא היא נער"ה יפה בנשים ומסטרא דאימא היא פרה אדומה מארץ אדום והוא בחו"ב שלה ולכן פרה נמסרה למשה בסוד מ"ט שערי בינה שנמסרו למשה ומטהרת לטמאים שהדינים נכפין בשרשן ובה עתיד הכל ליטהר אבל מסטרא דנערה לא יכול לעמוד בה ולכן הוציא שם רע על נערה בסלע כי דיבור מאבא וידבר על לב הנערה, והכאה מאימא בצור, כי כל דיבור באבא ומעשה באמא, וכמ"ש בפרשת בראשית "אומר ועושה" "ויאמר אלהים..ויעש אלהים" באבא ואמא. וזהו נחש וצור שבמטה כמ"ש במ"ה פרשת בשלח שנגדן נחש וקסם וזהו שתמה שלמה בקלא דהדרא ואמר דרך נחש עלי צור דהא איהו בדיבור ומה ענינו להקרא בהכאה שהוא בצור וזהו סמיכות פרשת פרה לפרשת מריבה ולכן נלקח ממנו המטה שהן שערי בינה דאשתמש במטה מ"ט ה', והוא שער החמישים שנתלבש במ"ט שהוא ה' עילאה. ושכ"ה היא נערה עולימתא שפירתא:

ועוד יש דרגא נ"א מסטרא דאבא נקודה עלאה, יו"ד, דל"ל חיוורא שעליה נאמר שחורה אני כו' וזהו אשה אשה כושית שעלי' ותדבר מרים כו' והוא כ'ו'ש' ש'כ'ו' . וז"ש באדרא רבא קל"ב ב' (ח"ג קלב, ב) מסתכל הוינא כו' וחד חשוך. ר"ל מלבד השכ"ה שהן נהירין. וז"ש " הר"ק א"ך " שהוא גימטריא שכ"ו. והאחת היתירה הוא שזכה משה אליה ועליה השיב השם "לא כן עבדי משה וכו'", ובה זכה לקירון עור פניו כמ"ש שם דמסתחי בנהרא עמיקא כו', והוא שם הוי"ה יתברך שלכן נושא עון. וז"ש אם יהי' כו' במראה הוא אדני שהיא מראה והיא נערה (פירוש שה' פעמים אדנ"י הוא גימטריא נערה. המסדר). מה שאין כן משה דרגא דהויה. ולכן פירש מאשה שדרגיה למעלה מנערה. ואותן שכ"ו הן א' מסטרא דאבא בז"א ולכן הוא שכ"ו ש"כ עם ו' שבז"א. ופ"ר הוא בנוקבא בסטרא דאמא לכן הוא פר' עם ה' . וזהו סוד תורה (פי' דתורה גימטריא שכ"ו פר"ה. המסדר), כי תורה בגבורה ניתנה כידוע, והוא נותן שניהם לנוקבא אלא דפרה הן קודם הזווג אבל נערה בסוד זווג מאבא כי מסטרא דאימא אין זיווג כמו ביום הכפורים וכמ"ש בת אבי כו' ותהי לי לאשה. ובמדבר היתה הבאר להם על ידי הכאה בצור, דבמדבר היתה בסטרא דשור מדברא תקיפא, אבל לילך עתה לארץ ישראל בסוד הנערה ששם הזיווגים היה צריך דיבור לפיוסא, כי ארץ ישראל בסוד אריאל. וזהו סוד מ"ש בפרשת בראשית בפ' ובניהו כו' הכה את הארי כו'. ע"כ.]:

(עוד מצאתי כתוב וזה לשונו: שבע פרות. כמ"ש במתני' דפרה הראשונה עשה משה כו'.

ז' שריפות‎‎. עורה. בשרה. דמה. פרשה. ארז. אזוב. תולעת. והן ג' דדכורא וד' דנוקבא כידוע, בסוד נהי"ם שהן דנוקבא והן בסוד המרכבה ג' בדכורא וד' בנוקבא כמ"ש בזהר חדש שיר השירים (נ' ע"ב) בסוד אופן הז' עי"ש:

ז' הזאות. כמ"ש:

ז' כיבוסים. שוחט וזורק ושורף ומשליך ואוסף והמזה והניזה:

ז' טמאים. זאת התורה כו' כל הבא. וכל אשר. וכל כלי. בחלל. או . או. או כו':

ז' טהורים. והזה על האוהל. ועל. ועל . ועל . או. או . או:

ז' כהנים. ונתתם. ולקח. ולקח. וכבס. וטמא כו'. (פירוש: שבכל אלו הפסוקים כתיב כהן כמבואר לעיל ועיין באדרת אליהו):

אלין נגעי בני אדם. והן בסוד השעירים שראשי תיבות שלהם נ'ג'ע' , ושבט אנשים הן בני אלהים. וז"ש והוכחתיו כו' (ש"ב ז, יד) ונאמר ופקדתי כו':