יהל אור על ספר הזהר ב:תצה

ובגין כך אית משל במלייהו כו'. שמתלבש הנבואה בהיכלין אלו, מה שאין כן במשה אע"ג דע"כ צריך לעבור דרך כל העולמות הוא דרך מעבר לבד כידוע:

בגין דכד נהירו נפיק כו'. ר"ל שנבואת משה הוא מבינה שמתלבש בנצח-הוד. וז"ש נביאים מבינה. ואמרו משה זכה לבינה, ואמר משה בנצח, והוא שיוצא מבינה ומתלבש בנצח כנ"ל. ואע"ג דבכל הנביאים נו"ה צריך לקבל תחלה מבינה כנ"ל נביאים מבינה ומשם דרגא דנבואה כידוע בכ"מ. וז"ש (ב"ב יב, א) חכם עדיף מנביא, דחכמה למעלה מבינה. ואמר בז"ח רות שלום לרחוק ולקרוב שהוא רחוק לחכמים וקרוב לנביאים, רא"א איפכא קרוב לחכמים ורחוק לנביאים שרואין דמיונות שלמעלה כעין גוף. והנה למעלה חכמה למעלה מבינה אבל למטה נביאים למעלה מחכמה, שנביאים בנו"ה וחכמה ביסוד דשם כל רזין דחכמתא והוא ההוא חיותא דכאן. ועמ"ש בז"ח רות. ואמר בריש פרשת שמות איבא דאילנא יהיב חיין לכלא קיומי' לעלם ולעלמי עלמין זכאה חולקי' כו' עד בעלמא דאתי עי"ש. ר"ל איבא דאילנא חכמתא דהוא אילנא דחיי, והן שנקר' חי' ובניהו כו' בן איש חי. ועיין בתיקונים ריש תיקון כ"א א"ל אבא דיליה כו' ובלע מיא דימא כו' ואתוון כו'. ועיין בריש פרשת בראשית ובניהו כו'. וזה גם כן הענין שנבון עדיף מחכם, הוא גם כן כאן בנצח והוד. כי כולם אינן מקבלים מהנהירו דנפיק מבינה רק מנו"ה שקבלו מבינה, מה שאין כן במשה שקבל מנהירו דנפיק מבינה שנתלבש בנו"ה ומשם ואילך לא נתלבשו עוד אלא דרך מעבר לבד. מה שאין כן בנביאים שלא קבלו רק מנו"ה עצמן שנתלבשו בהיכלות אלו, ומשם ואילך דרך מעבר לבד. וז"ש משה בנצח. ואף על גב דדרגי' גדול מאבהן שהוא זכה לאספקלריא המאירה, מה שאין כן באבות ושמי ה' לא נודעתי להם כמ"ש בפרשת וארא. והענין שהאבות זכו לחג"ת שנתלבשו במלכות תלת גוונין דילה כמ"ש שם, והן בהיכלין דילהון רצון ואהבה וזכות כמ"ש בפרשת בראשית מ"ה ע"א (ח"א מה, א) ולקמן דף רנ"ו ורנ"ז, והן כגוונא דנביאים בנו"ה כנ"ל, והחילוק ביניהם לבין הנביאים הוא שנו"ה אפילו באצילות גוונין דילהון אינן מאספקלריא המאירה, שנה"י הם המאירים למלכות ואבהן זכו לחג"ת שהן גוונין דאספקלריא המאירה במקומן. וזש"ש בפרשת וארא דף כ"ג (ח"ב כג, א) ואלין אינון דאתחזיין לאבהן למנדע כו' מגו אלין דמזדהרי כו'. משא"כ למשה שנתגלה לו מתוך הבינה באצילות עצמן כמש"ש ואינון סתימין אתגליין ליה למשה בההוא רקיעא דיליה כו':

כל שאר נביאים אינון מאריהון כו'. ר"ל מאריהון דחלמא ודמראה יונקים מהיכלות אלו לבד, ואינן יונקים מלעילא כלל, ואינן יונקים מהיכלות עצמן רק שמתלבש בדרגא אחרא ביצירה בהיכלות דנצח והוד דשם. והכלל כי כולם צריך להתלבשות ואינן מקבלין מן דרגא דיליה במקומו רק בהתלבשו בדרגא אחרא. ואע"ג שבכולם יוצא הנבואה משורש השרשים מבינה אינן מקבלין משם כנ"ל. והמקומות שלמטה מדרגם דרך מעבר כנ"ל. וז"ש כמה דדרגא דנביאים דלעילא כו' ה"נ אלין דרגין כו':

בגין דנפקין מהאי היכלא כו' וכן עד כלהו דכמה אינון דנטלי כו'. זה קאי על החלום של כל אדם, וז"ש "ועל דא כד מטי לגבי דב"נ כו'". ולכן כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. שמתערבין עמה גם כן הסט"א שהן מעורבין בעשייה ובאוירין דהאי עלמא. וזה החילוק בין מראה דנביאים לחלמא, שמראה אינו מתלבש רק בדרגא תתאה דלבר לבד אבל חלום מתלבש מדרגא לדרגא עד דמטי לב"נ ומתלבש בכלהו דרגין. והחילוק שבין חלום של נבואה לחלום של כל אדם שחלום נבואה נפיק מגו האי היכלא ומתלבש למטה אבל חלום של שאר בני אדם אין יוצא רק מדרגא תתאה ומתלבש למטה והוא החילוק שבין אדם לחבירו בענין החלום שזה מקבל עוד מדרגא תתאה יותר עד שיש שמקבלין רק מאותן דתליא באוירא אבל בכולם מתלבש עד למטה באוירא כנ"ל:

וע"ד לא צחצחא כו'. ולכן כל חלום צריך לפתרון. והן ד' דרגין חלוקין חלום דבני אדם, וחלום ומראה דנביאים, ונביאין עלאין, ונבואה דמשה חלוקים במקומות כנ"ל. וכן חלוקים בענין כי חלום צריך לפתרון ואין משיגים הפתרון בעת החלום רק מדמה להם בעת החלום כאלו הוא הענין כמות שהוא רואה כמ"ש ויקץ פרעה והנה חלום. אבל בעת השינה לא ידע כלל שהוא חלום ומראה. וחלום של נביאים יודע שהוא מראה וחלום ויודע גם כן הפתרון בעת החלום על ידי עצמו או על ידי מלאך כמ"ש מה אלה אדוני מה שני הזיתים האלה כו', וידע שאינו כפשוטו רק מראה על דבר אחר, והשיב לו הפתרון. וכן בדניאל דניאל חלם חז' כו' חזה הוית כו' קרבית על חד מן קאמי' ויציבא אבעא מני' על כל דנ' ואמר לי ופשר מלה יהודוענני כו', משא"כ בנביאים שהשיגו הדבר בעצמן אע"פ שאמר בדרך חידה פעמים הבין בדבור בתוך החידה הדברים בעצמן אבל משה פה אל פה אדבר בו ולא בחידות:

כד מתחברן אלין באלין אלין ארבע גלגלים בארבע אינון די באמצעיתא. ר"ל בארבע החיות הנ"ל:

כדין כלהו אקרון חמודות ואינון מאריהון דמראה. שהן מאריהון דחכמתא כמש"ל כל אינון מאריהון דחכמתא דקיימין כו' וכתיב הנחמדים מזהב ומפז ומתוקים כו' חכו ממתקים וכולו מחמדים, וזהו סוד כי נחמד למראה. וכן חיותא דעליהון נקרא יופיא"ל על שם החכמה כמ"ש "יופי חכמתך כו' מלא חכמה וכליל יופי" (יחזקאל כ"ח, ז'-י"ב). ולכן נקרא ירושלים כלילת יופי על שם חכמתם כידוע. [וכן בסט"א נגד היכל הזה כל זיני דחרשין כו' ואמר שם חרשין הוא באסתאבו מסאבו דזרעא כו' ותלוי בהיכל זה שם כל מסאבו דש"ז. וכן כאן בקדושה כאן כל החכמתא והוא תליא בברית קיימא כידוע וכמ"ש סוד ה' ליראיו כו' ולכן נקרא ספר הזהר על שם החכמה דרוחא דהיכלא דא נקרא זהר כנ"ל]. וז"ש בג"כ האי חיותא דקאמרן שלטא עלייהו ר"ל שהוא מארי דחכמתא כנ"ל:

ובגין כך אקרי איש חמודות דניאל כו'. שקיבל במראה כמ"ש "ובינה לו במראה". וכל החמדה וכיסופין של עלאין הכל להחכמה. [ובפרשת בראשית "הכא הכרעה לאתדבקא במארי'". עמש"ש]:

היכלא תליתאה כו' מבי דינא דמלכא. ר"ל מהיכל זכות ששם הב"ד כמ"ש לקמן שהוא היכל גבורה ב"ד והאי היכל מקבל משם:

בגין דהאי איהו ממנא לאשגחא בהו כו'. ר"ל אע"ג דהפתקין נחתמין בפתח ב' ומשם יוצאין הפתקין מכל מקום נמסרו הפתקין מקודם להאי ממנא שבפתח הזה לעיינא בהו שמא ישוב האדם ביני וביני, וכמש"ו:

להאי אתייהבו תקוני פתקין כו' ואתמסרו בידא דההוא ממנא די כו'. ר"ל אל הממונה שבהיכל הא' כמש"ו כיון שמגיע שם אין מתעכב כלל ויוצא מהיכל הראשון. ואז כיון שיוצא משם אז אין יכולת בידו לחזור הפתקין שמשם מקבל הסט"א תיכף וכמ"ש בהיכלא קדמאה דף רמ"ה ע"ב (ח"ב רמה, ב) עי"ש, ולכן מעיינין כאן. וסוד היציאה תיכף מהיכל הא' בסוד הטפה כיון שמגיע ליסוד אין יכול להתעכב שם כלל וכיון שיוצא משם מיד מזומן הסט"א לקבל. וזהו סוד הקרי ואם תלכו עמי קרי אף אני אלך עמכם בחמת קרי כו'. וז"ש דהא מיד ממנא כו':

וסנגדיא"ל שמיה ואיהו ממנא על תרעא דהיכלא אחרא. ר"ל היכל שנגד היכל זה והוא היכל ג' שבסטרא אחרא. כי הסטרא אחרא הוא זה לעומת זה. בהיכל הא' ממונה שם דומה נגד טהריא"ל לקבל נשמות ותפלות כמש"ל, ובהיכל הב' תלת פתחין נגד תלת פתחין שבהיכל הב' דקדושה, וכן כל הענינים שלהם הכל דוגמת הקדושה בממנן ופתחים ועל מה שממונים זה לעומת זה. ונגד היכל זה ד' פתחים שם נגד ד' פתחים שבקדושה כנ"ל:

על תרעא כו' קדמאה. ר"ל פתחא קדמאה שבהיכל השלישי נגד זה הממונה בקדושה שעומד בפתח הא' וכמש"ש בדף רס"ד ע"ב (ח"ב רסד, ב) "פתחא תניינא בי' קיימא חד ממנא אחרינא ודא איהו קיימ' לנטלא פתקין דדינא ודא איהו סנגדיא"ל כו' והאי קיימא על פתחא דא וכד נטיל פתקא דדינא האי קיימא על פתחא דא ונחית כו'". ר"ל שעומד בפתח השני וכד נוטל הפתקין קיימא בפתח הראשון ומשם יורד להיכלות הא' והב' דסט"א והוא נגד הקדושה שהפתקין הן בפתח השני כמ"ש לקמן וכאן נטיל לון:

דאיהו גהינם. ר"ל כל היכלין דסט"א נקרא גהינם:

ובגין כך קיימא כו' וההוא ממנא עלייהו דאיהו מלכיא"ל. ר"ל שהוא גם כן ממונה על זה:

בגין דאינון היכלין כו'. ר"ל לכך עומדין כאן לעיינא עד שלא יצאו הפתקין כנ"ל:

דאקרי באר שחת. הן ב' היכלין הראשונים דסט"א שהראשון נקרא בור והשני שחת כמ"ש והאי קיימא כו' ונחית לתתא לאינון פתחין חשוכין דלתתא, חד לההוא דאקרי שחת וחד לההוא דאקרי בור דאינון לתתא, ותמן כמה אלף כו' עי"ש ונק' באר שחת בחיבורא דתרין היכלות הראשונים שבסוד חטא של ש"ז נעשה בעוה"ר באר כידוע, ומסאבו דשכבת זרע הוא בהיכל דאקרי שחת בסוד כי השחית כל בשר את דרכו, וכמש"ש בהיכלא תניינא פתחא קדמאה כו' והאי איהו קיימא על כל אינון דמחבלי ארחייהו כו' וגרמי דברית כו' וכן כל ההיכל דשם ממונה ע"ז וע"ש, וידוע דבשעת דינא מתחברן כל היכלין דסט"א ר"ל, כמו בעת רצון שמתחברין היכלות דקדושה כנ"ל, ואמרו אית עת ואית עת כו' ועת הוא החבור כידוע בסוד אשר פריו יתן בעתו: