יהל אור על ספר הזהר ב:תצג

היכלא דא אקרי היכל זהר כו' דלא אשתני. אורפניא"ל אותיות אור פני אל , ואור הוא זהר והוא אור פשוט שזהו אור כנ"ל והוא אור פנימי וזהו פני:

וקיימא בנהירו סתימא כו'. ר"ל דנהיר מעילא מהיכל נגה דשם הוא נהירו סתימא דלא אתחזי כלל כמ"ש למעלה ונהיר להיכלא קדמאה והוא ממוצע ביניהן לכן לא אתחזי אלא בסתימו דעיינין:

וכד בטש כו'. ר"ל כד בטש נהירו דהיכלא קדמאה בנהירו של היכל נגה שהוא נהירו דלא אתחזי' נציץ האי נהירו רוחא של היכל זה:

כדין אפיק נהורא דנציץ וזהרא. כמ"ש בפרשת וארא דגוונין דמתחזיין לא זהרי ודלא מתחזיין זהרי כמש"ש ורזא דא עינא בעינא אית גוונין דאתגליין רשימין ביה וכלהו לא מזדהרי כו' אינון סתימין דמזדהרין מגו אלין דלא מזדהרי ואינון דמזדהרי כו' ולכן נקרא זהר וז"ש ה"נ האי רוחא ועל דא אקרי אורפניאל שהוא אור המאיר:

האי איהו דנהיר כו' סתימאה. ר"ל שמאיר להיכל הזה ולהיכל לבנת הספיר שגוונין של היכל א' אינן מאירין כלל שהן גוונין דמתחזיין דלא מזדהרין אלא מגו גוונין דלא מתחזיין המאירין וכן רוח של היכלא קדמאה אינו מאיר רק ברוח הזה רק ששם באתגלייא וכאן בסתימו:

דא רוחא כו' חלאים. ר"ל שנוטל להיכל הזה ונוטל להיכלא קדמאה. שנאמר חמוקי ירכיך והוא בהיכל הזה:

כמו חלאים כו'. והוא בהיכלא קדמאה ששם הוא הכף כמש"ל ואמרו כמו חלאים על השיתין שמחוללין ויורדין עד תהום. והבן. וזהו סוד בשעה שכרה דוד שתין שהיתה בסוד בתולה, גן נעול, גל נעול מעין חתום, והוא פתח אותה בסוד אבן מאסו הבונים:

ומה דאמר חמוקי כו' תרין. ר"ל מ"ש חמוקי בלשון רבים:

והאי רוחא כו' ביום הגשם וגו'. ר"ל הרוחא שמאלא כלילא באש ומים שהן שני הגוונין חוור ותכלת, כסא דין וכסא רחמים, בסוד הציצית תכלת ולבן, ועצם הוא רוחא קדמאה והשמים רוחא תניינא, ועל זה הרוחא אמר דכלילא באש ומים, ולכן נקרא הדרניא"ל ונק' הדר זיו כידוע דלית שופרא אלא כד איהו בתרי גוונין חוור וסומק, כמ"ש בז"ח דף ל"ג ע"ב, והאי נגה איהו נציצו דנציצן כאשא ונהיר סומקא דיליה ומגו סומקא דא בשעתא דעאל ונקיב גו ההוא אבנא איהו שפירא בחיזו בתרין גוונין כו' כיון דאתנהירת בחוורו כאבנא בדולחא ע"כ ל"ל חיזו בשפירו לאסתכלא עד דאתא סטרא דשמאלא דההוא נוגה דסומקא ועאל בגווה ההוא סומקא בההוא נוגה כדין איהו שפירא בחיזו שפירא בריוא לאסתכל כו' כאתתא שפירתא בחיזו חוור וסומק כו'. וזהו סוד (מגילה יג, א) אסתר ירקרוקת היתה שהוא גוון תכלת [וגוון תכלת אצטבע מגו גוון סומק כמ"ש בפרשת תרומה ולכן אחיד בסומק דלתתא כנ"ל] אלא שחוט של חסד משוך עלי' ולכן בימי' נגזר כליה על ישראל וניצולו בסוד כסא תכלת וכסא רחמים:

כתיב כמראה הקשת כו'. ר"ל שכאן ג' גוונין דקשת כמ"ש למעלה וסמך כאן על מ"ש בפרשת בראשית ומש"ש קיצר כאן:

האי רוחא כו' ותתא. ר"ל בין היכלא קדמאה להיכל ג' כנ"ל:

כעין חשמל כו'. כעין ע"ש גוונין דעינא וכאן הוא החשמל דלא קיימין בי' לאסתכלא וכמ"ש בז"ח דף ל"ב ע"ב ומתוכה כעין החשמל הא אוקמוה דאינון חיוון אשא ממללן ויתבאר למטה שהוא השרפים דנפקי כאן מהאי רוחא ואינון זוהרא דזהיר והוא רוחא הזה שנקרא זוהר קאים ולא קאים דלית מאן דיכול למקים בי' וכו' ועיינין וחזווהי לא יכלין לשלטאה עליה כו':

האי איהו כעין חשמל ולזמנין איהו חשמל בגין דמיני' כו' ולא קיימי. ר"ל דעיקר חשמל הוא כשנכלל בהיכל שלמעלה דמני' נהיר כמש"ל וקיימא בנהירו סתימא דנהיר מעילא ובנהירו דנהיר לתתא, והענין כמ"ש (חגיגה יג, ב) חשמל עתים חשות עתים ממללות, וחשות הוא סתימו דלא אתגלייא וממללות הוא ההתגלות, והן בב' מקומות בעיינין ובשפוון כידוע, ובעיינין הן גוונין דמתחזיין ודלא מתחזיין כנ"ל וזהו כעין, ובשפוון הן חשות וממללות וכמ"ש ברעיא מהימנא פרשת פנחס רכ"ג ע"ב (ח"ג רכג, ב) "ועוד למנצח תמן מל עם נצח ודא מל מן חשמל, הוד ונצח אינון לקבל תרין שפוון ובגין דא אתקריאו שפוון חיוון, אשר ממללן כו' דמסטרא דגבורה אתקריאו חיוון אשא כו'", ר"ל דחש הוא נצח ומל הוא הוד, וזהו למנצח נצח והוד. והענין כי היכל נצח לא אתגלייא כלל והיכל הזה כד אתקשר בהיכל התחתון מתגלה והוא נהיר בנהירו דלעילא ונהירו דלתתא לכן הוא חשמל וכ"ז בהתכללותו בהיכל עליון ותחתון וסדר התקשרות בתחלה בהיכל תחתון ואח"כ סליק בהיכל הזה ואז נולדו השרפים ואח"כ עולין ב' ההיכלות והרוחין אל היכל נגה ושם נכללו כא' לכן שם נעשו החשמלים כמש"ל דף רמ"ט ע"ב (ח"ב רמט, ב) ואלין מלאכים דאקרון חשמלים כו', וז"ש כעין חשמל, והוא כאשר עדיין לא נכלל ברוחא של סטרא דשמאלא הדרניא"ל וברוחין של היכלא קדמאה שאז עדיין אינו נגלה וא"א לומר חיות אש ממללות ולזמנין איהו חשמל כאשר נכללו בו כל הנ"ל ואז נעשו השרפים כמ"ש למטה כד אתכליל רוחא ברוחא כו' ואלין שרפים. וז"ש בגין דמניה קיימין כו' ואז הוא חשמל, חיות אש ממללות, וזהו עתים ממללות. וכשנכלל היכל זה בהיכל נגה אז עתים חשות, ששם כולם נעלמים בה. ואמר חיות אש שיצאו מסטרא דשמאלא מאש שברוח הב' שנכלל מאש ומים וכנ"ל ברעיא מהימנא, ולכן הן ממללות מ' דוממת ש' שורקת, וכאן הוא אש ומים כנ"ל, עצם השמים דכלילא באש ומים, ולכן כאן החשמל:

חשמל אור פניא"ל דקאמרן בדא אשתמודען חיין כו' באור פני מלך חיים. הענין כי מלכות נקר' חקל תפוחין קדישין, חקל נגד נה"י ששם נקרא שדה, תפוחין נגד חג"ת ששם ג' גוונין של התפוח ג' אבות שהן ג' גווני הקשת כמש"ל, קדישין נגד חב"ד בסוד שמן משחת קדש במוחין. וכל זה הוא בפרצוף שלה שהן נגד נה"י שלו, והן ג' היכלות, ונקרא' בהיכל ראשון שדה בסוד "כי בשדה מצאה", ובהיכל השלישי ששם חב"ד דילה נקר' קדישין ששם משחת קדש כמ"ש לקמן דף רמ"ט ע"א (ח"ב רמט, א) "האי רוחא איהו רוחא דכיא כו' מההוא משחא דרבות קדשא דנגיד מעלמא דאתי נגיד ביה ומההוא משחא אתברי ואצמח כו'", ובהיכל הזה נק' תפוחין, וכאן ג' גוונין דתפוח כמראה הקשת כמש"ל ובאדרא רבא דף קל"ג ע"ב (ח"ג קלג, ב) "פתח ר' שמעון ואמר כתפוח בעצי היער וגו' מה תפוח זה כליל בתלת גווני כך קב"ה תרין תפוחין כליל שתא גווני ותרין תפוחין אלין דאינון כו' כללא דכל שתא תיקונין דאמינא ובגינהון באור פני מלך חיים, ותאנא מהאי תפוחין נפקין חיין לעלמא כו'". וכן כאן הן שתא גוונין, תלת כלילין בתלת, שב' רוחין דכאן הן ג' גוונין וב' רוחין של מטה שבהן ג' גוונים שנהורא שמאלא חוור וסומק כאחד והן נחשבים לא' כמש"ל, והן ששה גוונין, והן ז' כמו התפוחין שהן תיקון ז', והוא בחג"ת שכוללים נה"י, ועם מלכות הוא ז'. ואמר שם "ובהאי דלתתא הוא אמת", שלכן חותם הקב"ה בחג"ת אמת ונקר' מהימנותא כנ"ל, ואמר "כיון דזכותא נפקא כו'" כי התפוחין דז"א כלילין בב' גוונים אש ומים, כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ה ע"א (ח"ג רצה, א) "אנפוי כתרין כו' חוורא וסומקא סהדותא לאו"א סהדותא לאחסנא דירית ואחיד לון", והן חו"ג אש ומים. וכן כאן הרוחא כלילא באש ומים כנ"ל. ושם דף רצ"ב ע"ב (ח"ג רצב, ב) "ואתעביד מיניה תרין גוונין כלילין כחדא ונהיר אנפוי ואסהיד באו"א גוונוי דאנפוי כו'". ואמר באדרא רבא דף קמ"א ע"א (ח"ג קמא, א) "הני תרין תפוחין כד נהירין מב' סטרין מנהירו דתרין תפוחין כו' ולא ישתכח רוגזא בעלמא", עי"ש. ושם דף קל"ג ע"ב שם (ח"ג קלג, ב) ותאנא מהאי תפוחין נפקין חיין לעלמא ומתחזיין חידו לז"א דכתיב יאר ה' פניו אליך וכתיב באור פני מלך חיים, באור פני מלך אינון תרין תפוחין כו' כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא". ובאדרא זוטא שם דף רצ"ה (ח"ג רצה, א) "כד אתנהיר מן נהירו דחוורא דעתיקא חפיא ההיא חוורא על ההוא סומקא כו' עד הכי אתחזי בההוא גוונין", עי"ש. וכן הוא כאן כשמתגלה חסד עליון ונהירו דינין אז נהיר ההוא רוחא ואז באור פני מלך חיים, וכד אתדן עלמא כו' והאי רוחא אגניז שהאי רוחא הוא גוון חוורא וכד נהיר חוורא אז חיין, וכנ"ל. ואמר וסימנך וארכבתי' כו' שכאן הברכים כמש"ל:

הכא קיימין כל אינון מלבושין כו'. בסוד הוד והדר לבושו והוא היכל הוד וכאן רוחא הדר שנקרא הדרניא"ל כנ"ל, וחשמ"ל ואורפניא"ל ומלבו"ש סכום כולם אחד, והן שע"ח נהורין הידועין, והן ש"ע נהורין וח' אתוון דחשמל שהן ח' נהורין שהן שילוב הוי"ה ואדנ"י דהיכלא קדמאה שנכלל כאן שלכן נקרא צדיק חשמל על שם ב' שמות הנ"ל, וכמ"ש בתז"ח דף ע"ג ע"א חיזו תליתאה וארא כעין חשמל כו' עם תמניא אתוון דחשמל ע"ש, וש"ע נהורין מתפשטין מן התפוחין כמ"ש באדרא רבא שם "תאנא אלין תפוחין נהירין וחוורין תדירא ומנהון נהירןי לתלת מאה ושבעין עיבר כו'", וז"ש וארא כעין חשמל שהוא באלין היכלות נו"ה כנ"ל, וכמ"ש בהת"ז ובתז"ח דף ע"ג ע"ב ממראה מתניו ולמעלה נצח, וממראה מתניו ולמטה הוד כו' שהן נק' מעלה ומטה, וז"ש כמראה אש בית לה סביב, והוא בהיכל נגה שאופן אהדיאל סביבו וממראה כו' כמראה אש ונגה לו סביב הוא כאן הדרניא"ל דאתכליל באש ומים והוא נגה כמ"ש בז"ח דף ל"ג ע"ב והאי נגה איהו מסטרא דימינא ואתכליל בשמאלא ושמאלא בימינא:

וצדקיא"ל שמיה. וז"ש והלך לפניך צדקך, צדק לפניו יהלך כו':

דהא בזמנא דב"נ עביד כו' וכד נשמתא סלקא כו'. וזהו סוד "ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד כו'" והוא לבוש של העולם הזה, "ויאמר הסירו הבגדים הצואים מעליו" והוא על ידי הרחיצה בנהר דינור, "והשטן עומד כו'" שלא ללבוש אותו, ועיין בפרשת שלח דף קס"ט וק"ע (ח"ג קסט, ב) "וכן כתיב ביהושע כהנא רבא כו'" עי"ש. "ויאמר ה' אל השטן יגער כו' הלא זה אוד מוצל מאש" שלא נטבע בנהר דינור וראוי עכשיו להבגדים, "ונתתי מהלכים בין העומדים האלה" הוא בין השרפים האלו שבהיכל הזה שנק' עומדים כמ"ש "שרפים עומדים" (וכן כאן הם סוד הרגלין שעליהם עומדים ולא יהיו וארכבתי' דא לדא נקשין מפחד השטן וסט"א):

לאתסחיא ולאתלבנא תמן ולזמנין כו'. הכל לפי מעשיו לצדיקים לאתסחיא בצונן ולרשע לאתלבנא, ולרשע גמור טבעא האי נשמתא, וכמ"ש ברעיא מהימנא פרשת בהעלותך דף קנ"ג ע"א (ח"ג קנג, א) ואומרים על מאני דפסחא כלים שנשתמשו בהן בצונן מטבילן בצונן והן טהורין, אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי ואינון רחמנים מארי חנא וחסדא לא צריכים לאדכאה במים פושרין כבינונים, כל שכן בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים בגין דזוהמא דלהון נפישא, אבל צדיקים גמורים בצונן דעלייהו אתמר כל המשים רווח בין הדבקים מצננין לו גיהנם, וידוע שנהר דינור הוא גיהנם שלמעלה ואי נשמתין חמריים דאינון מאני חרס שבירתן זו היא טהרתן כו', ועל אלו אמר כאן "דטבעא כו'":

עד דכל יומא בצפרא כו'. וז"ש חדשים לבקרים כו', ונהר דינור הוא בהיכל ד' בסטרא דגבורה כמש"ל בדף רנ"ב ע"ב (ח"ב רנב, ב) ולכן אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד כמש"ל דף ר"ס ע"ב (ח"ב רס, ב) היכלא רביעאה המחדש בטובו בכל יום כו' בנהורא דימינא כו' , וכן כאן כד אתער רוח דסטרא דדרום כו'. וז"ש כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו בסטרא דחסד:

כגוונא דאינון מלאכין דאתעברן כו'. כמ"ש כד מעבירין שלטנותיה מעבירין ליה בנורא דדליק והוא זה הנהר דינור, וכן המלאכים שנבראו ביום שני והן מסטרא דגבורה, וכן הרשעים. וז"ש מהאש יצאו והאש תאכלם ונרפאין במימי החסד:

וקיימין ומתחדשין כמלקדמין ואמרי שירתא ואזלי לון. וז"ש בכל יום נבראין מ"ה מנהר דינור ובטלין שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך, וז"ש המחדש כו' מעשה בראשית, ואמר לעושה אורים גדולים שבשמש מחדש גם כן בכל יום מעשה בראשית שבכל לילה נכבה אורו ואינו מאיר ובבקר מתחדש כמ"ש בפרקי דרבי אליעזר (פרד"א, פרק נא) וכן האדם בלילה מפקיד נשמתו כו' ואף צדיקים שבגן עדן בכל לילה מפקדי לבי קברא ובכל יום מתחדשין כמקדם בטלא דנגיד עלייהו:

ואי זכאת כו' וסלקא לקרבנא כו'. והוא כעין הקרבן שנאמר אשה ריח ניחוח לה', מקודם מעלה לאשים בנהר דינור ושם נכלה הגוף כמ"ש בפרשת שלח לך החלב ודם. ואח"כ מלבישין אותה בההוא לבושא ובהאי מלבושא סלקא ריחא כידוע וכמ"ש וירח את ריח בגדיו כו' ואמרו בגדיו של אדם הראשון. והענין כי אדה"ר קודם החטא שהיה בגן עדן היה לבוש באותן מלבושין בגן עדן כידוע, ולכן נאמר אחר שאכלו "וידעו כי ערומים הם" כידוע, ויעקב תיקן חטא אדה"ר וזכה לבגדיו, וז"ש שנכנס עמו ריח גן עדן:

וסלקא לקרבנא על ידי דמיכאל כהנא. זהו ניחח:

לקיימא תדיר כל יומין קמי עתיק יומין. זהו לה'. וזהו סוד הקרבן שמתחלה בשריפת אברים ופדרים נזונין הסט"א ורוי לון וכן בשריפת הנשמה בגיהנם ונהר דינור. ואח"כ מתלבשא רוחא דבהמה, כי אין רוח בעולם מבלי לבוש, וסלקא אל הבהמה דרביע' על אלף טורין ומתתקנין ד' חיות שבמרכבה וברעותא (ניחוח שמתגרמינן רעווא) דאדם אתתקן האדם על הכסא ואז אדם ובהמה תושיע ה'. והענין כי כל החטאים בנפש הבהמית שבאדם וענין נפש הבהמית הוא כמ"ש בספרא דצניעותא פרק ד' "ויאמר אלהים כו' היינו דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' חד בכללא דאחרא משתכח' בהמה בכללא דאדם, אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה משום דאתכללא בכללא דאדם כד נחית אדם דלתתא בדיוקנא עלאה אשתכחו תרין רוחין מתרין סטרין דימינא דשמאלא כליל אדם דימינא נשמתא קדישא דשמאלא נפש חי' חב אדם ואתפשט שמאלא כו'". כי הנפש חיה הוא מסטרא דבהמות בהררי אלף ושם הוא כל השכר והעונש וכל החטאים דאתפשט שכינתא מלבושא דילה כמ"ש בת"ז ובפרשת בראשית דף כ"ב וכ"ג (ח"א כב, ב), כי הוא בן כסיל. וכן בזכיות מלביש אותה. ולכן בכל המצות עושין לו לבוש, ולכן מקריבין הבהמה לתקן סטרא דבהמה ששם צריכין לתקן ואז נכלל הבהמה באדם וזהו הלבוש. וזהו סוד שכותבין התורה שהיא משם על עור בהמה טהורה. [וכל ענין בואו דהאדם לעולם הזה לתקן את הנפש הלבוש הזה, ולכן רשעים אזלין ערטלאין בההוא עלמא וידעו כי ערומים הם כנ"ל. וזהו סוד (מגילה יב, א) מלמד שהיתה מפשטת בנות ישראל ערומות כו', וכמ"ש בפי' לאסתר עי"ש, כי בחטאי האדם מפשיט נשמות עליונות מלבוש שלהן וזה הלבוש מתלבש בסט"א, וזהו גלות השכינה בלבושה גם כן. וזהו סוד ושתי שהיתה גוזלת לבושין דישראל ובה נתלבשו בחטאי' ואסתר תיקנה כי היא שכינה דבריאה כמ"ש ברעיא מהימנא וזהו סוד שנגזר על ושתי ליכנס ערומה ובאסתר ותלבש אסתר מלכות (בגדי מלכות), וזה היה צרת ישראל ואח"כ גאולתם. והבן]:

ובכלא אתמנא כו' האי היכלא. ר"ל על כל מה שכתוב כאן הכל תחתיו. [ובפ"ב מכללא דנהורין אלין כו'. עמש"ש]:

מכללא דא כד אתכליל רוחא ברוחא כו' תלת זמנין ביומא כו'. והן דמקדשין עם ישראל בתפלת יוצר ובתפלת י"ח שחרית ומנחה. אבל קדושת ובא לציון היא תוספת קדושה לנו על המלאכים ולכך אומרים בלשון תרגום וכמ"ש בפרשה תרומה דף קל"ב וקל"ג (ח"ב קלב, ב) עי"ש: