יהל אור על ספר הזהר ב:קמ

כיון דעבדו תולדות כו'. ר"ל ע"ש הנהר כנ"ל:

בדמות דא כו' ואינון דיוקנין כו'. ר"ל במראה שהדיוקנין הנראה אינו אלא לפי שעה שהדיוקנין עומד כנגדו וכ"ה באנפין מההוא רוחא דבפנים וע"ל ע"ג ג':

ד"א בדמות כו'. ר"ל על מנין האברים כ"א בדמות:

ברזא דאחור וקדם. כמ"ש אחור וקדם צרתני וכמ"ש (עירובין יח, ב) מאן סגי ברישא כו':

ובאלין תליין כל כו'. ר"ל בזכור ושמור רמ"ח ושס"ה:

אחור למעשה כו'. ר"ל אלהים דכאן דאינו אלהים לתתא שליט על תתא דאינון מעשה מרכבה ועובדא דבראשית הוא באצילות והיא אחור שם והוא אלהים האחרון דמעשה בראשית "וירא אלהים את כל כו'", כמ"ש בזוהר דף ס"ח ע"ב (ח"ב סח, ב) "בכל עובדא דבראשית כו' אלהים לתתא שליט כו'":

תו זה ספר כו'. ר"ל על ספר הנ"ל רזא דדיוקנין וכמש"ל א' בהג"ה זה ספר למנדע כו' דאתמסר לאדם קדמאה כו':

ובשרטוטי ידין באלין שית כו'. כצ"ל. וע"ל ע"ח א' (ח"ב עח, א). (ע' באוה"ג על פ' ואתה תחזה שבז"ח כ"ז):

אלין אינון ערקין. ע"ל ע"ו א' (ח"ב עו, א):

וכל אינון דמתהנין כו'. דגם אינון נקראים קץ כל בשר כמ"ש בסוף פרשת פקודי וריש פרשת צו:

ואמר אחרנין דשלטין כו'. הוא קץ כל בשר ממש, לכל תכלית כו', אבל אינון הנ"ל הוא מבשר דקורבנין אישים:

כמה דאתחלפי במשכי דרקיע כו'. כמ"ש ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו. ועיין תז"ח שם דלא כתוכנים (ע' פי' על ספר יצירה מ"ש על תלי):

ואע"ג דשערי ומצחא כו'. ר"ל ציור המצחא עצמו, וכן כולם עומדין בקיומם כמו שנולד ומראין האיך שנתחייב בגלגולא קדמאה שעל זה נאמר מעוות כו' אבל הציורין הן מתחלפין:

ואמר זר"ה פס"ץ כו'. שהן אתוון ז"ה ספ"ר , ותולדות אדם הוא צ' דרגא דצדיק, ומכ"ש בפרשת בראשית "צדי אנת וצדי כו'", ואינון נגד ו"ק ד' אותיות השם נגד חו"ג נו"ה כמ"ש בפרשת בראשית בענין הדגלים, ואפין הוא נגד תפארת פני אדם שנקראו פנים כמ"ש ברעיא מהימנא סוף ח"א וש"מ, וידין נגד צדיק תולדות אדם, ולכן כולל ה' תרעין דזה ספר כמש"ל ע"ד א' דצדיק כולל כל ה' קצות. ו ז' בשערא כמש"ו, ר' בחוטמא, ס' בעיינין, פ' בפומא, ה' באנפין,ו זה מצחא ואפין, ספר נקבים צ' בידין וכולל כל ה' דזה ספר כנ"ל‏.

והן ה' תרעין כמש"ש ומ"מ הן כלולין זה בזה לכן חשיב בכל א' כמה אתוון:

את דא דמתחלפא כו' ר"ל הזיי"ן משמש בשערא ובי' מתחלפין שאר אתוון. ואמר וסמניך זיין ומאני כו' דכל כחו של שמשון בשערא כמש"ש והוא זיי"ן, ואמר עוד ודא הוא נזרא כו' ר"ל דכתיב כי נזר אלהיו כו' (אצ"ל נזיר אלהים יהיה. המ"ל) לשון עטרת ותרגום עדיו זייני' וכמ"ש בריש ספרא דצניעותא: