יהל אור על ספר הזהר ב:קלז

פתח ואמר על כן אודך כו' ואי תימא כו'. והוא מ"ש למעלה "טוב דא סטרא דימינא מאד כו'", והוא כנ"ל אם שניהן יחד ימינא עיקר וע"י שמאלא נעשה 'מאד', ועכו"ם שמאלא. ועיין פרשת שמיני ל"ו ב' (ח"ג לו, ב):

תלת חכימין כו'. כסדר ג' קוין ובסט"א ימינא חמור משמאלא כמ"ש בתז"ח וכמ"ש טוב כעס דמרה משחוק דטחול דהוא ארס דזוחלי עפר. והענין כי בצד שמאל יותר נאחז בקדושה וי"ל קרוב יותר לקדושה. ולכן דכורא דקיק יותר ואינו מפתה דהוא כעס כו' אבל אמצעיתא דילהון כיון שביעקב אין אחיזה כלל ל"ל בסט' דקדושה כלל ולכן איוב בדחילו כו' ויתרו דהוא כהן אבל בלעם נגד דעת דמשה בישראל לא קם כו' ויודע דעת עליון ור"ל עליון במקומו שהוא עליון:

והוי מסתכל בההוא נהירו דסתימו כו'. ר"ל הגוונים בעינים סתומות דאין בהם באמת ראי' ועיין בריש פרשת וארא דמשה ידע בהון ידיעה אבל בלעם לא ידע כלל כנ"ל ולא ידע מאי קאמר אלא ראיה ואין בהם ראיה באמת וז"ש "ולא חזי":