יהל אור על ספר הזהר א:צז

ויבן ה' אלהים אוף הכי בשם מלא דהא אבא ואמא אתקינו לה עד לא אתת לבעלה את הצלע וכו' אבל או"א אתקינו לה לאתפייסא בעלה בהדה ויביאה אל האדם מהכא אוליפנא דבעאן או"א דכלה לאעלה ברשותא דחתן כד"א את בתי נתתי כו' מכאן ואילך בעלה ייתי לגבה. [כתב הרד"ל בשם הרמ"ש וז"ל ושמעתי מתלמידיו ששמעו מפיו כי באש יש מעלה וחסרון, כי מעלתו שהוא חם שכל התולדות שבעולם בא מכח החמימות. וחסרון שלו שהוא יבש. וכן מים שהם לח וקר. הלחות הוא מעלה וקרירות הוא חסרון, כי אדם כשהוא מתקרר ויוצא ממנו חום הטבעי הוא מת. והרוח יש לו ב' המעלות כי הוא חם ולח והעפר יש לו שני החסרונות שהוא רק ויבש ואין לו שום חיבור עם הרוח שזה תרתי למעליותא וזה תרתי לגריעותא. ואין שום אופן שיתחבר ויתפייס הרוח שהוא הזכר עם העפר שהוא הנוקבא שהם שני הפכים. ולכן נכון הוא שאביה ואמה יוליכו לחופה להכינה שתהיה ראויה להתחבר עם בעלה כי כל אחד נותן לה מחלקו, ר"ל אבא שהוא מים נותן לה כח הלחות מחלקו ואמא שהיא האש נותנת לה כח החמימות מחלקה, ובזה יש לה חיבור עם הרוח דכורא חם ולח:

והבן זה מאד כי זה מדבר בתחתונים ומרמז בעליונים. וכתב הרמ"ש ואי הבנתי דבר מתוך דבר שמובן בזה המאמר הזוהר הנ"ל דאמר או"א אתקינו לה לאתפייסא בעלה בהדה. ונ"ל הד"ל שבזה יובן מה שנמסר במסורת שמן (שמואל א יח, א) "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד" כתיב "יהונתן" כי בזה הוא חם ולח ויש לו התקשרות בנפש דוד שהיא יבשה]. והבן: