יהל אור על ספר הזהר א:פט

וז"ש כיון דהאי רוחא אתחבר בהדייהו כו' רחימו דא בדא. ר"ל שמעיקרא אמר כל אינון תתאי כו' והן ד' דרגין תחלה להכלל כל הרוחןי ברוח זה, ואח"כ להתאחדא עמיה ואח"כ לסלקא רוחא דא דכליל כל רוחין לשמים ואח"כ להתחבר בשמים. וז"ש כיון דאתקשרו כלהו כו' זהו כללת הרוחין בו, וכדין כו' בחבורא חדא זהו (כלילת) כל הרוחין זה בזה וכלהו בזה הרוח וזהו סוד הייחוד של בשכמל"ו:

כיון דהאי רוחא כו'. הוא לסלקא בשמים:

כדין שמים אתחבר ברוחא דא כו'. הוא התחברות בשמים בחבורא אחד שזה הוא ברזא דה' הוא האלהים, ועד כאן הוא רזא ה' אחד ושמו אחד ברזא דייחודא:

כדין כל אינון היכלין וכל אינון כו' כל חד וחד מאינון כו'. ר"ל כמו שבהיכל הרצון נכללו כולם כל היכלין ורוחין דו"ק כן בת"ת שמים גם כן נכללו כל הו"ק והוא בייחודא דשמע ישראל, וכאשר מתייחדין היכל הזה עם שמים כל אחד מו"ק אתחבר בהיכל השייך לו וכן רוח דכל א' דו' קצוות ברוח דהיכל השייך לו:

ומפרש ואזיל שמים דאיהו רוחא כו' אברהם דאיהו כו' יצחק כו' שאר נביאים כו' שהן נצח והוד יוסף הצדיק עמודא דעלמא כו' צדיק יסוד עולם כו':

ואמר לאתנשקא לאתחברא לאשתלמא כו'. שהן ג' דרגין קשירו דא בדא בסוד הנישוק ואח"כ להתאחד' שיהיו שניהן אחד, ואח"כ לאשלמא מה שחסר להן והן ג"ר כידוע, וכמ"ש לקמן ע"ב "כדין נשמתא עלאה דכלא אתי' מלעילא ונהיר לון והוו נהירין כלהו בוצינין כו' עד דההוא נהורא עלאה אתער וכלא עאיל כו' רעותא דלא אתפס כו'", והן ג"ר בסוד נשמה שכולל יח"נ שזהו אשלמות דלהון ועד שנעשה א' לא נחית עליהן עתיקא קדישא ולא שריא עליהן נשמה בכ"מ דלית דו"נ כו'. וז"ש לאתנשקא דא בדא סוד התכללות רוחא ברוחא בסוד אהבה, ד' רוחין, ועדיין הן ד' רוחין. ואח"כ לאתחברא דא בדא בייחוד א' גמור, ה' הוא האלהים. ואח"כ לאשתלמא דא בדא, לאשלמא ג"ר והן בסוד ג' דרגין חב"ד חג"ת נה"י, הקישור בנה"י, ואפילו בנישוק הוא בג"ת דרוח שכל קישור הוא בה"י בצדיק. והחיבור הוא בחג"ת בסוד תרי פלגי דגופא ושם הוא החבור בתחלתן ד"ו פרצופין לאשתלמא בחב"ד כנ"ל:

ורזא דא וישק יעקב לרחל כו'. כמו שהאבות הן בחג"ת דדכורא כן האמהות שרה רבקה רחל בחג"ת, ג' היכלות ד'ה'ו' אלו, וכמו שיעקב סליק בב' דרגין יעקב וישראל, ת"ת ודעת כן לו ב' נשים, רחל נגד היכל זה ולאה היא אמו בדעת בק"ק בפרכת אשר שם. וז"ש וישק יעקב לרחל שמים ברצון בנשיקה:

אברהם דאיהו ימינא. בסוד ויעל הנגבה חסד לאברהם:

נטיל כו' רוח דאקרי אהבה. כמ"ש אברהם אוהבי:

וסימניך הנה כו' ושפירו כו'. ששם השדים כנ"ל, וכן כל נאה הוא בחסד טורנא יאה ובסימא:

יצחק כו'. בסוד ופחד יצחק כמ"ש לולי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי, ר"ל שכולל שניהן בסוד איש תם יושב אהלים, ואמר אלהי אברהם שסוד 'אלהי' בחסד כמ"ש בסבא:

ואמר ולאשתלמא דא בדא. שהוא סוד שלימו דינא בזכותא כמ"ש פרשת פקודי דף רנ"ז ע"א (ח"ב רנז, א) כד נטיל יצחק היכלא דא כדין כלא לטב דינא בזכותא כו' בגין דלית שלימו דדינא אלא בזכותא, דא בלא דא לאו איהו שלימו, דינא בזכותא דא איהו שלימו דמהימנותא כו' בגין דכד קיימא דינא בזכותא כלא איהו בחבורא חדא ועילא ותתא בשלימו כו'. וז"ש למהוי כולא חד כדקא יאות :

שאר נביאים כו'. וכלא לא נטלין אלא רוחין דהיכלין דכלילן בהיכל הרצון בסוד הנשיקה רוחא ברוחא. וז"ש תרין רוחין כו' , וכן בכל היכל אמר רוחא כו' ולא הזכיר ההיכל אלא סימן מאיזה ההיכל נוטל הרוח:

יוסף הצדיק כו' היכלא דספיר. שספיר הוא כולל כל ג' גוונין דקשת כמ"ש בפרשת נח דף ע"א ע"ב (ח"א עא, ב) גוון ירוק גוון סומק גוון חוור גוון ספיר דאתכליל מכל גוונין הה"ד כמראה הקשת כו' חיזו דגוונין דכלא ובגין כך את קשתי נתתי בענן, מאי קשתי כמה דאתמר ביוסף דכתיב ותשב באיתן קשתו בגין דיוסף צדיק אקרי ובגין כך קשתו דא ברית דקשת דאתכליל בצדיק וכו' ולכן נקרא היכלא דספיר:

ואע"ג דכתיב ותחת רגליו בגין יקרא דמלכא והכי הוא ודאי. ר"ל דכתיב ותחת רגליו שמשמע שהן תחת רגליו וכאן הוא אומר דאתחברן דא בדא והן בשוה, הג' היכלין הראשונים עם רגליו רגלין ברגלין, אמר בגין יקרא דמלכא שנעשה כר לבעלה וכמ"ש בז"ח דף נ"ב ע"א (זהר חדש פ, א) אע"ג דאנא בשחותא לגבך כו' עי"ש וכמש"ל:

ולבתר עמודא דא נטיל כו'. ר"ל בהיכל ק"ק שוא נקודת ציון שלה והוא זיווג דו"נ והוא בסוד מלכא דשלמא דיליה ושם ברוחא מתמלא מעלמא עלאה ברזא דרזין כמ"ש למטה:

עד הכא מתחברן דרגין כו' ה' הוא האלהים. ה' דכורא, האלהים נוקבא, והיא ה' של השם באצילות, אלהים בהיכלות אלו בבריאה. וכידן מתחברין יחד ה"א עם אלהים כמ"ש בפרשת בראשית דף כ' ע"א (ח"א כ, א) בקדמיתא אתרשים איהי לעיל באתוון דשמא קדישא את רביעא' דילי' ולבתר אזעירת גרמה לאתקרי בשמא דאלהים ועכ"ד סלקא לכל סטרין לעיל באת ה"א בחבורא דאתוון דשמא קדישא כו' וזהו " האלהים ", וכל ייחודא הוא ברזא דרזין נקודה הפנימית שמו דאתפשט בהיכלין בכל דרגא ודרגא והוא אלהים כבוד מלכותו דאתפשט בבריין וכ"ה בכל העולמות ברזא דאלקות נשמה הפנימית. וכ"ה בנביאים בעת הנבואה איש האלהים, חוץ במשה שהיתה זאת תמיד עמו, מארי' דביתא, כלת משה. ואפילו באבות ויעל מעליו אלהים, והן מרכבה לזאת המדרגה והוא שנקרא כסא הכבוד וזאת היחוד הוא ושמו:

זכאה חולקי' כו'. כי דו"נ הן עוה"ב ועוה"ז שעליהן נאמר בי"ה צור עולמים, ביו"ד דכורא עוה"ב, בה"א נוקבא עוה"ז כידוע:

ואמר הוא שיחודא הוא על ידי הנעלם, עתיקא קדישא, שבו מתלבש אין סוף כמ"ש בתיקונים ולייחדא לון כחדא בייחודא דאיהו יחיד נעלם דמחבר לון ומייחד לון כחדא דעלת העלות לא נחית עלייהו אלא כד איהו עם בת זוגיה ואז נחית עלייהו וכמש"ל (בהיכל ז') כד מתחברן כלהו רוחי דא בדא ואשתלימו דא עם דא כדקא חזי כדין אתער רוחא עלאה נשמתא (כו' עיי"ש עד) עד דאתעביד כלא חד. ועתיקא קדישא נקרא "הוא" כמ"ש בספרא דצניעותא בפרק ב' הוא אקרי מאן דסתים ולא שכיח הוא מאן דלא אזדמן לעינא:

הכא הכרע' כו' ונפילה באפין. שכאן כלולין כל הששה היכלות ועיקר של היכל זה הוא נפילה דאפין שכאן הוא הראש והפנים כמ"ש לעיל, וזהו סוד במשה ויפול על פנו בכל פעם בדרגא דיליה:

לאמשכא רעותא דרוחא עלאה נשמת' דכל נשמתין דאיהו תליא לעילא עד א"ס דמני' כו'. שכל היחוד הוא בו' קצוות, בין דנוקבא שהוא (לחבר) שש היכלות אלו, בין דדכורא ו' קצוות ששם מגיע הפגם ושם מגיע מעשה התחתונים. וכל הייחוד הוא לחבר ששה היכלות אלו בו' קצוות של האצילות שנוק' דאצילות מתלבש בהיכל ק"ק ושם עלמא דילה וששה היכלות הן בו"ק בו"ק דילה, וכשו' קצוות של דכורא מתחברים בו' קצוות של נוקבא בהיכלות אלו אז יורד נשמתא עלאה בינה שהיא נשמה ומזדווג עלמא עלאה בעלמא תתאה, בינה בהיכלא שביעאה, ובינה כולל ג"ר שהן ג' נשמתין נח"י, ובהן מתלבש אין סוף רישא דלא אתיידע שנקרא אין סוף, והוא חכמה דרדל"א שממנו מתפשט קוטרא עלאה דלא אתפס. וכמו שכל ברכאין נפקין מחכמה משביל שלו כל השבילין כן מיסוד דחכמה דל"א יוצא הכל ממנו והוא נק' אין סוף ששם אין אפילו בחי' כלי שבחי' כלי הוא מבינה בסוד האותיות ולכן מעתיקא קדישא מתחיל בחינת כלי מיסוד דבינה דל"א, משא"כ בחכמה דשם, וכן אינו מתלבש בשום דבר. וז"ש דמניה נפקי נהירו וברכאן כו' :

כדין לכ גז"ד מתבטלין וכל רעותא אתעביד לעילא ותתא. כמ"ש שנושאין פנים בעבורו למעלה כו' למטה כו' והוא בסוד ישא ה' פניו כו' וז"ש וכל אנפין נהירין כו' בסוד יאר ה' פניו כו' והוא בסוד ותגזר אמר וכו' וכמ"ש בפרשת פקודי עי"ש:

אשרי העם שככה לו. בבריאה ששם נשמות ישראל וחלקם:

אשרי כו'. באצילות:

סליק בס"ד ביאור היכלות דפרשת בראשית

(תהלים, כג) בנאות כו'. הוא פשטא דאורייתא מאכל בעירין כמ"ש בתז"ח שהוא סוד מצמיח חציר לבהמה:

על מי מנוחות כו'. הוא רזין שהוא נהר היוצא מעדן ושם הוא המנוחה, שש שנים יעבוד בשית סדרין ובשביעית כו':

נפשי ישובב. בשעת מיתה:

ינחני כו'. הוא הדרך לעוה"ב שהולכין ג' ימים וז"ש במעגלי צדק כמ"ש צדק לפניו יהלך כו' והלך לפניך צדקך והוא דרכי ג"ע, פתחי לי שערי צדק כידוע, אלא שצריך לילך דרך הגיהנם וז"ש גם כי אלך כו' וכמ"ש כי תעבור במים כו' כי תלך במו אש כו' שהן ב' מיני גיהנם ובמה ניצול מהם במשפט וצדקה כידוע:

וז"ש שבטך ומשענתך כו'. שבתך‏ שבט מושל, ומשענת הוא משען לחם ומשען מים צדקה:

ואח"כ סודר ז' היכלין שזוכה אליהן: תערוך לפני כו'. הוא לבנת הספיר היכל ראשון דמהימנותא שכנגדה עומד שור דסט"א למיחטף הנשמתא וז"ש נגד צוררי :

דשנת כו' כוסי כו'. הוא ב' היכלין דנו"ה כמ"ש בפרשת פקודי שבהיכל השני הוא כוסי רויה ובשלישי הוא השמן לאמשחא לנשמתא:

אך טוב וחסד. הוא היכלות חו"ג, ש'טוב' הוא בגבורה כידוע שחילוק בין טוב לחסד שטוב צפון, הטוב בגויה וכמ"ש בהקדמת הזוהר על אות ט' ובז"ח שה"ש נ' ב' וכמ"ש מה רב טובך אשר צפנת כו' בצפון וכמ"ש אומר לצפון תני כו':

ושבתי בבית ה'. הוא היכל הרצון כמש"ש ע"ש בארוכה:

לאורך ימים. היכל ק"ק בבינה, ג' ראשונות ששם אורכא דיומוי:

ענין מלאכים המתחדשים שהן עומדין תחת היכל השני הוא כמ"ש בז"ח רות שהן עולין ה' דרגין עד יובלא בשירתא ושם נתבר תוקפייהו באשא דלהט. והענין שהן מצד שמאל ולכן ל"ל קיומא כמ"ש בזוהר בראשית והן לוים המשוררים והן עולין ג' דרגין מהוד עד גבורה והן שלשים שנה, ואז הן משוררים עד בינה חמישים שנה, ואז נחלשים כי היא מבסם הדינין ואתחלש תוקפייהו ולכן נדחין בפ"א עד מקומם למטה ששם הוא השערים ונעשין שוערים וזהו ביטולם דנחיתו מדרגא לדרגא כמ"ש באדרא רבא וכמו הישן בלילה כמ"ש בפרשת בראשית והן שנבראו ביום שני. ועיין בפרשת תרומה קמ"ד ב' (ח"ב קמד, ב). אבל אותן שנבראו ביום ראשון א"ל קיומא יתירא כמ"ש בז"ח ריש פרשת בראשית:

סוד ד' מלכיות ג' הראשונים נגד נה"י ששם אחיזתן ברגלין לבר מגופא כמ"ש באדרא רבא אבל חיה הרביעית א' שקולה ככולהו וקשה שאחוזה במדת אביו והיכלו שאוכלת בזכותו ועליו נאמר זדון לבך השיאך כו' אם תגביה כו' והמלכיות כסדרן ממטה ולכן הן בזמן הבית כמ"ש בפר' פקודי רנ"א א' (ח"ב רנא, א) ששם הבית ומתגברין עד ההיכל הד' א' כנ"ל ומשם אורידך כמ"ש כורסיי' שביבין כו' דינא כו' שלטנהון העדיו כו' שהוא הכל בהיכל הד' כמש"ש ששם מעבירין השלטנות בנהר דינור כמ"ש בפרשת שמות וש"מ. וב' מיני חיות הן א' בנה"י וא' בחג"ת כידוע, ואותן שבנה"י הרקיע שעליהן הוא בין נה"י וחג"ת הוא מסך הפתח והכסא הוא הוא היכל הד' כורסיי' שביבין ואדם על הכסא בהיכל הה' וחיות של חג"ת או שבהיכל הרצון הרקיע שעליהם הוא הפרכת והכסה בבינה בהיכל ק"ק ואדם שעליו בחכמה. ולכן אמר על מ"ס כורסיי' דשביבין נגד בינה שאוירא הוא חכמה:

יתר הליקוטים יבואו איה"ש בסוף היכלות דפרשת פקודי ובסוף החיבור.