יהל אור על ספר הזהר א:נב

ודא איהו ונהר יוצא כו' דאינון חסד דרועא ימינא כו' ד"א ומשם יפרד כו' אלין אינון ד' דנכנסו לפרדס חד עאל בפישון כו'. בביאור הגר"א על היכלות דפקודי היכל ו' (ח"ב רנד, ב) ד"ה וכלהו לא אשתזבו כו', ביאר כה"מ אלו בארוכה, יעויין שם:

אר"א אבא כו' אדהכי הא סבא דסבין קא נחית כו' אבני שיש טהור אינון דמנהון מיין דכיין נפקין ואינון רמיזין כו'. גם כל זה המאמר ביאר שם בארוכה בד"ה ת"ח בגין דר"ע סליק כו' עי"ש:

[א"ה ראיתי להעתיק כאן מ"ש הגר"א ז"ל בביאורו לתיקונים צ"א ב' ד"ה לפרדס וז"ל: דנכנסו לפרדס חד עאל בפישון דאיהו פי שונה הלכות. דר"ל פשט, והוא בן עזאי בימינא, ועליו נאמר יקר כו' לחסידיו בסטרא דחסד:

תניינא עאל בגיחון ותמן הוא קבור ההוא דאתמר ביה כל הולך על גחון. ר"ל תורתו של משה שהוא ברמז של הגדות שעליה נתחנן משה שלא להקבר בחו"ל בהאי צולמא דלאו הגונה לו, וכמ"ש ברעיא מהימנא פרשת כי תצא רע"ט ר"פ בארוכה (ח"ג רעא, א):

גבריאל כו' גבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו. ר"ל רמז דדרכו נסתרה:

ולא ידע גבר ית קבורתיה עד יומא הדין. ר"ל דתורתו שהיא קבלה למשה מסיני דנסתרה בתורה ונקבר שם בהגדות לא ידע אינש ממנה עד שהוא יגלה. וגיחון הוא משה נחש בריח כמו הולך על גחון כמ"ש ברעיא מהימנא פר' תצא רע"ט א' (ח"ג רעט, א) דאנת לויתן נחש בריח כו':

וז"ש ודא איהו רמז ולחכימא ברמיזא ר"ל שמרמזין לחכימא והוא בן זומא דעליה אתמר דבשמצאת כו' שהן הרמזים ומסטרא דשמאלא:

תליתאה כו' ודא לישנא חדידא קלא לדרשא. ר"ל דרוש:

רביעאה כו' בן זומא ובן עזאי כו'. והענין כי שם ע"ה טו"ר קליפין שם על ההלכה ג' קליפין שלש שנים ערלים והרביעי הוא קדש. [ עכ"ל שם ]:

ביאור על ד' נהרות זהר בראשית כו' ע"ב(זהר חלק א כו, ב) "דבר אחר, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים אלין אינון ד' דנכנסו לפרדס, חד עאל בפישון דאיהו פי שונה הלכות" (ר"ל דפרד"ס הוא ראשי תיבות פשט רמז דרש סוד, ופשט הוא הלכות פשוטו של תורה, והוא בן עזאי שעליו אמרו משמת בן עזאי בטלו השקדנים):

"תניינא עאל בגיחון ותמן הוא קבור ההוא דאתמר ביה כל הולך על גחון, גבריאל, גבר אל, עליה אתמר לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו, ולא ידע גבר ית קבורתיה עד יומא הדין דאתגליא תמן, ודא איהו רמז ולחכימא ברמיזא"(ר"ל שהוא נכנס ברמז והוא גיחון ששם קבור משה כמ"ש בפרשת כי תצא דף רע"ט ור"פ (ח"ג רעט, א) קום טול אבנא דא בידך דאתמר בה כו' לתברא קליפין דאגוזא דהא כמה רועים פרנסי דרא אתכנשו על האי אבנא דאיהו סלע דילך לאפקא מים מתמן דכלה דילך מעין החכמה בהאי סלע דנביעא דילה באורייתא ברזין סתימין לית סוף כו' וכל תוקפא דלהון לאעברא קליפה דלעילא וכד מטו לקליפה תניינא דאיהי תקיפא איהי קשיא להון ומחאן בה כל יומיהון כלהו בלישנהון דאינון תקיפין כפטשין ולית להו רשו לאפקא מנה מיא אלא אלין טפין דנפקין על ידך בזמנא דאתמר בה ויך את הסלע במטהו פעמים, ובמחאה תניינא נפקו טפין ואלין אינון רמיזין דחכמה רמזין דקבלה דאינון בחגיגה ושאר מתניתין, והאי אבן לית מאן דאפיק מיניה חכמה דאיהו מלגו דלית להו סוף דאיהו מוחא מלגאו (בר אנת כו') הלכה למשה מסיני. ור"ל הרמז שהוא קליפה תנינא שבו גנוז הסוד שהוא לפנים והוא קליפה תניינא דאגוזא קשה כאבנא כנ"ל ואי אפשר לעמוד על הסוד שבתוכו שהוא הלכה למשה מסיני, דרגא דמשה. וזהו קבורת משה שהוא הסוד שגנוז וקבור ברמז. ואילו דבר אל הסלע אז היה יוצא מים בלי טרחא ויצאו מים רבים הסוד שבתוכו. אבל בשביל שהכה יצא טפין טפין כנ"ל, והסוד גנוז וקבור שם, ולא ידע איש את קבורתו כנ"ל. ולית להו רשו לאפקא מינה כו' וכמ"ש שם דף ר"פ ע"א (ח"ג רפ, א) "ומה דאתמר בך ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה ווי לאינון אטימין לבא סתימין עיינין דלא ידעי קבורה דילך דהוות אנת בעי רחמי מקוב"ה דלא ייעול לך בההוא קבורה דבה אנת מתקרי מת הה"ד משה עבדי מת כו' אלא הכא רזא רברבא, קבורה דיליה בצלמא דלאו הגונה ליה דאיהי ארץ ציה ועיף בלי מים, ולית מים אלא תורה, ובה לא תואר לו ולא הדר לו, ומאן דחזי ליה בההוא צולמא ונראהו ולא מראה ונחמדהו, ובגין דא נבואת ישעיה הנה ישכיל עבדי קא רמיז עליה, ובגין ההוא קבורה הוה בעי רחמי דלא ימות תמן כו' ובגינך אתמר והוא מחולל מפשעינו אתעבידת חול בגין חובה ופשע דישראל בקבורה דילך דאתמר בה ויקבור אותו בגיא כו' ובחבורתו נרפא לנו בחבורה דאתחבר עמנא בגלותא, נרפא לנו דאנת הוא כשמשא דנהיר דאע"ג דאתכנש בליליא נהיר הוא בסיהרא בכל ככביא ומזלי, הכי אנת נהיר בכל מארי הלכות וקבלות ומינך אשתקיין בגניזו כמבועא דאשקי לאילנין תחות שרשיהון בגניזו עד דאתבקע מימוי באתגליא הדא הוא דכתיב יפוצו מעינותיך חוצה, דאנת אוף הכי כשמשא דאזיל בימי החורף תחות מבועין וכד מטא פורקנא תהא כשמשא דאזיל בקיץ לעילא ממבועין כו'":

והענין כי סוד משה הוא תורתו הלכה למשה מסיני שהוא הסוד, והוא גנוז ברמז והן הגדות שהן בש"ס כמו המעשים דרבה בר חנה וסנחריב שהן לפי הנראה ח"ו כמו דברים בטלים ובהן גנוז כל האורה והתורה, תורת משה, כל רזין דאורייתא. וזה שבקש משה שלא יגנז הסוד באלו הדברים ולא ניתן לו. וזהו "מחולל מפשעינו" שנעשה חול, דברים של חול, והוא "בפשעינו" כמ"ש ויתעבר ה' בי למענכם, וזהו "נבזה לא תאר לו כו'". ולעתיד יתגלה הסוד שבתוכו וזהו התורה חדשה שיתגלה לעתיד. וגרם הכאת הסלע דהוא קליפה תניינא הרמז כנ"ל, ולכן נגזר המיתה והקבורה בצולמא דלאו דיליה, ואין מתגלין אלא הטפין דנפקו ע"י. וז"ש "ותמן הוא קבקור ההוא דאתמר ביה כל הולך על גחון", ר"ל משה שהוא התנין הגדול, לויתן נחש בריח, כמ"ש שם דף רע"ח ורע"ט:

"תנינא דמתני' דבה אתרבו תניני ימא כו' ואינון מארי מתני' תנינא התנין הגדול נחש בריח לקבל בריח התיכון כו' אדהכי הא נונא רבא אזדמן לגביה ואמר ר"מ איתן מושבך ושים בסלע קנך, תניא דמסייע לך דהא נונין בסלע קנא דלהון כו' מאן הוא דנחית לתהומא רבא לאשכחא זמנא דא אלא אנת דאתמר בך צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, כמה מארי מתני' דבעו לנחתא לעומק' כו' ונחתו תמן ולא סליקו כו' ומאן דנקיבו דיליה בההוא סלע בלא רשו אתא חויא לנשכא ליה כו', תהו קו ירוק קליפה ירוקה דאגוזא תניינא, בהו אבנין מפולמין דאינון סלעים תקיפין דמארי מתני' פסקו מינייהו כמה פסקות לאפקא מי' דאורייתא ובגין דא אתקריאו אבנים מפולמות דמינייהו מיין נפקין כו' וכלה נחתין בגינך בתהומא לסייע לך ואנת תניא דמסייע לך יתיר מכולהו בגין דאנת...לויתן על שם אורייתא דאתמר בי' כי לוית חן הם לראשך כו'":

והכל על שם הסוד דקבור ברמז שהוא הסלע, קליפה תנינא. וזהו ושים בסלע קנך שגנוז בסלע, והוא סוד דרך נחש עלי צור, שזה הנחש גנוז בצור והוא סוד הסלע שלא נתקן הנחש עלי צור כמ"ש בז"ח דף כ"ו ע"ג וע"ד עי"ש. וז"ש גבריאל גבר אל, שנהר הראשון הוא רפאל סוד העפר ששם נכנס בן עזאי כנ"ל בפרשת פקודי, וזהו סוד אשר שם הזהב בסוד ועפרות זהב לו, וזה הנהר הוא בסוד גבריאל בצפון, והוא גבר כמ"ש גבר אל, והוא קרות הגבר בחצות כמ"ש בפרשת שלך לך דף קע"א ע"ב (ח"ב קעא, ב) "מבתר פלגו דלילי' שלהובא דעמודא דיצחק נפיק ובטש בהאי תרנגולא דאקרי גבר כגוונא דגבר אחרא עלאה עליה, כיון דבטש ביה בהאי גבר קרי ויהיב שית קלין כו'" (שהוא רזא דשש כמ"ש בפרשת תרומה דף קל"ט ע"א (ח"ב קלט, א) "ושש דא איהו בוצא דשית חוטין מתחברן ודא איהו וגויתו כתרשיש כו'"), "ודא איהו תרנגולא דקרי ולא שכיך ולבתר קרי כמלקדמין, מאי קרי? כל עובדין דבני עלמא בגין דאיהו מארי דאחמתא וקסת הסופר בחרצוי" (כמ"ש ואיש אחד בתוכם לבוש בדים וקסת הסופר במתניו, והוא גבריאל כידוע) "וכל עובדין דבני עלמא כתב בכל יומא" (וזהו סוד וביד כל אדם יחתום כמש"ל), "ובליליא בתר דקרי כל קריאן אלין קרי כל מה דכתב ביממא" (וזהו סוד מ"ש למעלה שאומר קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר כו' שהוא שור אוכל עשב מצמיח חציר לבהמה ואינון שהן מסטרא דשמאלא) "ואלמלא רגלוי אצבען דיליה כו' יהא מוקיד עלמא בשלהובוי. ומה עבדי? כיון דסליק צפרא וחוטא דנהירו דקיק נפיק מסטר דרום כדין מתחברין כלהו ואתעבידו תרין רגלין, תרין טלפין כעגלא, לקיימא דכתיב וכף רגליהם ככף רגל עגל, והא ידעת רזא דא":

והענין הוא כי חילוק האצבעות הוא מורה על אחיזת סט"א, ולכן בלילה הוא שסט"א יש לו אחיזה למעלה והוא במדת הגבורה כידוע והוא בגבריאל כמ"ש לעיל שלכן הוא באצבעין כתרנגול, וביום שאז יוצא חוט החסד והוא נכלל בחסד כידוע נתחבר הרגלין ונעשה טלפין, ואעפ"כ יש סדק בין הטלפין על אחיזתם מעט, והוא גבר והוא שור שעליו נאמר ככף רגל עגל כמ"ש בקש יחזקאל והפכו לכרוב שלא יזכר מעשה עגל כמ"ש בז"ח פרשת יתרו דף ל"ב ע"ד "וכף רגליהם ככף רגל עגל בחיבורא דהא סטרא ול"ל אצבעאן לתתא בגין דאצבעאן לתתא אחזיין חילין אחרנין בדיוקנא אוחרא וע"ד בר נש אחזי באצבעין חילין אחרנין לעילא בידין וחילין אחרנין לתתא ברגלין ואלין לא רשימין בגווייהו חילין אחרנין דסט"א ועל דא אקרון רגל ישרה דסתים לסטרא דא, ואינון כף אחת, ואע"ג דלא מתפרשין בפרישו דאצבעאן בחילין אחרנין דסט"א, אית בהו רשימו חד למיהב דוכתא לסט"א ואתחזיין לתתא ככף רגל עגל, אבל לא כף לאסטאה אע"ג דאינון רגל עגל ישרה איהו כו'":

וז"ש כאן גבריאל עליה אתמר לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו. ר"ל הרמז שהוא בגבריאל שדרכו נסתרה ויסך כו', וז"ש גבריאל גבר אל כו' ר"ל שעליו נאמר לגבר כו' והוא ראיה שהרמז בגבריאל והוא הגיחון ששם הולך על גחון כנ"ל, ושם מסטרא דשמאלא הנחש שהוא בשמאלא כמ"ש בפרשת נח שהוא הולך על גחון ושם נשיך החויא מאן דנקיב לההוא סלע בלא רשו כנ"ל, ושם הסלע, ושם נחש עלי צור כמש"ל. וזהו סוד וא"ו ד"גחון" גדול האיש, משה גדול. והוא אמצע של תורה לויתן נחש בריח, הבריח התיכון כמש"ל. ושם קבור בסלע על חטא הסלע בנחש כנ"ל בז"ח פרשת בשלח, והוא הולך בגלותא בתלמידי חכמים ומתגלה בהם, והכל ברמז כנ"ל וכמ"ש בפרשת משפטים ברעיא מהימנא עי"ש. וז"ש הולך על גחון, שעל הגחון הולך בגלותא. וז"ש ולא ידע גבר ית קבורתיה עד יומא הדין כנ"ל, לית מאן דאפיק מיניה חכמה דאיהו מלגאו, הלכה למשה מסיני. וז"ש דאתגליא תמן שם בהלכה הנ"ל נתגלה. וז"ש "ודא איהו רמז". ואמר "ולחכימא ברמיזא", ר"ל כאן נכנס אחר שהיה חכם גדול כמ"ש בירושלמי וכאן נכנס ונשכו הנחש בשמאלא ואתדבק שם כנ"ל בפרשת פקודי]:

(זהר חלק א כו, ב) "תליתאה עאל בחדקל חד קל, ודא לישנא חדידא קלא לדרשא"[ר"ל שחדקל הוא סוד הדרשה שהוא דרך קל וחריף, ולכן נקרא חדקל כמ"ש (ברכות נט, ב) "חדקל שמימיו חדין וקלין אמר רבא הני בני מחוזא דחריפין דשתו מיא דדגלת כו'", וכאן נכנס בן זומא כמ"ש (סוף סוטה) משמת בן זומא בטלו הדרשנים. והן ג' יסודות: פישון עפר, גיחון אש, חדקל רוח, גבריא"ל נוריא"ל רפא"ל]:

"רביעאה עאל בפרת דאיהו מוחא דביה פריה ורביה"[שהוא מעין הנובע לאין סוף והוא אור הגנוז, ימינא דעלמא, ושם נתבקע ימא דאורייתא כמ"ש (בכורות נה, ב) לא פרת שמו אלא יובל שמו כמ"ש ועל יובל ישלח שרשיו, וכאן לא יראה כי יבא חום, ולכן נכנס ויצא בשלום. וזהו סוד (מנחות כט, ב) שאמר משה רבינו ע"ה להקב"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי, שהוא נכנס בסוד הלכה למשה מסיני. וזהו סוד כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו מנין לך? אמר להם הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו]:

"בן זומא ובן עזאי דעאלו בקליפין דאורייתא הוו לקאן בהון, רבי עקיבא עאל במוחא אתמר ביה עאל בשלם ונפק בשלם".וכן אמר בתיקונין תיקון נ"ד דף צ"א ע"א"ומשם יפרד והיה לד' ראשים דאיהו ד' אתוון דשם בן ד' כו' ועוד ונהר כו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים אלין תרין דרועין ותרין שוקין כו' ואית נהר לתתא דאיהו מטטרו"ן דאתפרש לד' סטרין דאינון מיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל רפא"ל, שם הא' פישון כו' חדקל חד קל, דא חריפא בלישנא חד מסטרא דימינא, קל מסטרא דשמאלא לאולפא תרוויהו חד בשנים וקל בשפוון, ובגין דא פשיון פי שונה הלכות, גיחון גי חון, ההוא דאתמר ביה ויקבור אותו בגיא, תמן שריא לסט' דימינא כו' ובאלין ד' אעלו לפרדס אלין ארבעה. אלין דעאלו בקליפין חד הציץ ומת, וחד הציץ ונפגע, וחד אשתמד, רביעאה דעאל במוחא דאגוזא עאל בשלם ונפיק בשלם".רק דשם חולק בסדר הנהרות על כאן דאמר שם גיחון לימינא ופישון לשמאלא ופרת לאחורא: