יהל אור על ספר הזהר א:לב

ויאמר חילא דאתרם ארמותא בחשאי מרזא דא"ס ברזא דמחשבה . [א"ה כתב הגר"א בספרא דצניעותא פ"א ד"ה דכתיב זה יאמר דכל אמירה בלחישו והוא ברזא דמחשבה שהוא חכמה].

יהי על רזא דאו"א דאיהו י"ה ולבתר אתהדר לנקודה קדמאה. [כי יהי הוא י' אבא אלא ש ה' אמא נכללת שם ואתהדרת לאבא שהוא י' וזהו י' ה' י' . כן משמע מספרא דצניעותא פ"א בד"ה היינו דכתיב. המסדר]:

אור דא רזא סתימא אתפשטותא דאתפשט ואתבקע מרזא דסתרא דאויר עלאה כו'. [ע' מ"ש הגר"א בספרא דצניעותא פ"א בד"ה קרומא דאוירא וע' לעיל בראש הסדר. אור דא רזא סתימא, קאי על אוירא עלאה בין גולגלתא ומוחא והוא נק' רזא דא"ס סתים דסתימו כמבואר שם. ואתפשט ממנו מהאי אוירא הנ"ל י' שהוא חכמה תתאה והוא אתפשט מרזא דסתרא דאויר עלאה והוא זווג הנעלם דמטי ולא מטי דאוריא ומוחא. וז"ש "ואתבקע" כמ"ש לעיל שם בקע ולא בקע. וכד נפיק י' מ אויר מה דאשתאר הוא אור . המסדר]

ובהאי כד סליק כלא סלקין ואתחדן בי' . [ר"ל כי כל האורות וכל הפרצופים הכל נתעלו במו"ס לאחר שבירת המלכין ונבררו בו. כן ביאר הגר"א בספרא דצניעותא פ"א בד"ה ביה סליקו. המסדר]:

וקיימו לחים כו'. ע"ל ע"ז ע"א (ח"א עז, א) עביד שמיא כו' ולבתר כו' והוא בת"ת שהוא רוחא. וכן בזווג זו"נ, דטפה דכורא מים, ז' אותיות של נוקבא אשא, אודם. ומתערבין בה כחדא ולא אקרישו עד שהקב"ה נותן בה טפה רוח וכמ"ש בחלק (סנהדרין צא, ב) מאימתי נותן נשמה כו' אפשר חתיכת כו'. והוא השותף השלישי שע"י נגלד ואז הוא רקיע. וכן בפר' תרומה סוד אור מים רקיע באדם. וזהו סוד אורח וחשך דכאן. כי נוקבא נקראת חשך. דכורא הוא אור הגנוז בצדיק בברית. וע"ל א' א' (ח"א א, א). וכ"ה באדם שאביו נותן ז' אותיות ואמו ז' אותיות והקב"ה ח'. וכן למעלה בזו"נ שכ"א נותן ז' לפי שכל אחד מהן כלול מז' ובינה שנקרא 'הקב"ה' נותן ח' שהיא דרגא דשמינית: