יהל אור צז

שהוא במ"ס והוא כורסיי' דשביבין. והנה כל מ"נ הוא ברדיפו דרדיף לגבי עלאה מניה ולפי שהוא שורש המלכים של ב"ן לכן כל הענפים נמשכין אחר השורש. ולפי שמ"ס הוא מהמלכים ונמשך למעלה נמשך הכל אחריה ואוירא שרשו מלמעלה מרדל"א שהוא א"ס נהיר במ"ס ונמשך האור מלמעלה כמו שהוא מאיר בתחתון כן כל העליונים למעלה. וז"ש רשב"י ארימית כו' לעילא לעילא דכד כו' וההוא רעותא כו'. וכ"ה כל מ"נ שבאיש ואשה ג"כ שהאיש ממשיך מ"ד מאוירא שלו לכן הוא לבן והטעם לפי שמחשבתו באשה למטה ממדרגתו. והאשה ממשיך מ"נ ממוחא לכן הוא אדום כורסייה דשביבין ששם הוא אש והטעם כנ"ל שמחשבתה באיש שהוא למעלה ממנה. וזהו והתקדשתם שלעולם יפנה מחשבתו למעלה בקדושה וע"י כך ממשיך מ"נ ומשפיעין לו מ"ד מלמעלה נשמה קדושה וז"ס (זכריה א) שובו אלי ואשובה אליכם שצריך התעוררות מלמטה תחלה. וז"ש (תהלים ל"ו) אדם ובהמה תושיע ה'. והוא סוד הקרבן שבהמה הוא ב"ן והיא עולה באש שאש הוא המעלה בסוד כורסיי' דשביבין. וכן עולה כל נוק' ונוק' למעלה עד א"ס והוא מ"ס שעולה עד ההוא פריסו. וז"ש רשב"י בענין הקרבן דסליק עד א"ס ואמר ההוא מאמר**(צ"ל ההוא אמרא כו')** כו'. וז"ס עון קרי שמוריד שם מ"ה ח"ו מ"ד והוא חורבן גדול. וכן לימוד קבלה למי שאינו ראוי כי כל משפיע הוא מ"ד ולהגון הוא מצוה גדולה עד מאד. וכן למסור ד"ת לכותי. וכן כל משפיע יראה למקבל טוב והמשכה ראשונה היה במ"ס ואח"כ כשנאצלו או"א ה"ה קרובין לבירור המלכים לכן המשיכו או"א ועלו במחשבתם למ"ס. וז"ס כל העליות שהוא עליות הנשמה במחשבתה והוא סוד כל העליות. וממשיך המ"ס את או"א אליה וזהו מ"נ שלה. כמו מקודם שבמ"נ הראשונים העלו מבחר הברורין שהן או"א והשאר של זו"נ וכ"ש שלמטה אינן ראוין אליה וכ"ה או"א מ"נ שלה כשעולין אליה והיא ממשיך אותן אליה. אבל א"י להמשיך אותן עד שמעלין את עצמן מקודם אליה ובעלייתן אליה המשיכו הן מ"נ מבחר הבירורין שנשארו והן זו"נ. וע"י המ"נ ירדו מאוירא מ"ד אל מ"ס וממ"ס אל א"וא ועי"ז נתבררו זו"נ במ"ה וב"ן כי כל בירור הוא תחיה שיורד מ"ה אל ב"ן ואז נעשו זו"נ. ואח"כ המשיכו זו"נ עצמן אל או"א והכל כנ"ל עד שנתברר הבריאה. וכן עד העשיה עד שנולד האדם באחרונה. ועתה תולה באדם שהוא אחרון להמשיך מחשבתו למעלה ועי"ז יעלו מ"נ אליו והוא יהיה מ"נ למלכות העשיה וכן ממדרגה למדרגה עד א"ס. ולפי נשמתו ומחשבתו הטובה כך הן הבירורין. ד"מ אם נשמתו ממלכות דבריאה וכן כוונתו לשם מעלה מבחר הברורין שראוין אל מלכות דבריאה ויורד ג"כ מ"ד ג"כ בזה הערך. ואף שכל הבירורין שוין בעלייתן וכן המ"ד בירידתן שהן הכל ממדרגה למדרגה מ"מ הבירורין הן עצמן לפי מדרגת נשמתו ומחשבתו. ותדע שכל העליות הכל במוח של כל העולמות כמו המחשבה של האדם וכל הירידות הכל באוירא. והלימוד לאחרים גדול המעלה מאד שלימודו הוא מ"ד לפי שמשים מחשבתו במי שלמטה ממדרגתו והתלמיד מעלה מ"נ. אבל כשלומד מעצמו הוא נקבה לבד מקבל מהספר ולא מאדם והוא כמו הגשמים שאינן באין מלמעלה שנדמין לספיחים וזהו מעלת החבורה. וז"ש הרבה קבלתי כו' ומתלמידי כו' (תענית ז' א') שאז הוא מקבל מאוירא כו':

ואתפרס ההוא פריסו כדי שהמ"ם לא יגיע אל אוירא ויהא רודף תמיד להגיע מטי ולא מטי ועי"ז יהיה תמיד מעלה מ"נ. וזהו חיות העולמות ואתה מחיה את כולם ע"י ההוא מטי ולא מטי. והטעם מ"ש למעלה כי כל הבירורים עתה באדם. א' שהוא קרוב אליהם כנ"ל. ועוד שהכל נברר רק למטה ממדרגת אדם שאין ראוי אלא לבירור אדם וכנ"ל שכל עולם בורר הראוי להוליד ממנו. והנה כל הבירורים עתה הן נשמות הראוי להוליד מאדם וכמו למעלה כנ' אבל אין בירור אחר כלל. ומ"ש למעלה למלכות דבריאה ר"ל נשמה ממלכות דבריאה כי האדם כולל ג' העולמות. וכן בחטאו מה שנפגם וירד לקליפות הכל הנשמות שנשרו ממנו אלא שהוא פגם בעולמות ג"כ שכל עולם יורד לעולם שלמטה ממנו דוגמת האדם אבל לא לקליפות ח"ו רק האדם בלבד. שהוא המדרגה האחרונה שבקדושה ולמטה ממנו הוא ע"ה טו"ר שנצטווה שלא לאכול ולירד אליה במחשבתו וזה שצריך לברר. אבל כל דור מעלה המבחר ומורישין הנשמות לבניהן ובניהן מעלין הנותר לבניהן**(הלשון צ"ת ש"ל:

)** עד הדור האחרון רגלין ברגלין בעקבות. ואף גם באדם אינו נאחז אלא במדרגה תחתונה ממנו העקבין וכמ"ש הוא ישופך כו' ואתה כו' אלא שכל הנשמות יורדין כ"א למטה ממדרגתו מעולם והוא מיתתו כמ"ש בא"ר (קל"ה ב') והעלאתו הוא לאותו עולם. אלא שמ"מ כולם בע"ה נוגה שהיא כוללת אלא שאין אחיזתו של ס"א בע"ה אלא בסופו אבל מזיק לכולו כמו נשיכתו בעקב שמחלחל כו'. והבשר והעור שבאדם הוא הנוגה. ואכילת הס"א הוא עפר שבקרקע המשכן הבירורין מהנוגה זוהמא דטופרא דידין לדכורא ודרגלין לנוק'. כי מכל הבירור יורד פסולת למטה וראוי לעולם שלמטה כידוע אבל מברירות נוגה להן השירים. וז"ס דנשיך לאייל' ולחיך דמא ואח"כ ישקו כל חיתו שדי. וז"ס הוידוי שנוטל ג"כ חלקו מרחיצת הזוהמא שלזה מתאוה כי כ"א מתאוה לשרשו. ולע"ל כי יגמר לברר ובלע כו' ויהי' אור הלבנה כאור החמה שכ"א יעלה למקומו הראוי בכוונה ראשונה:

(רכו ע"א) וכדין דא נהירו דמחשבה דלא כו'. (א"ה. ביאור זה המאמר בפ' נח דף ס"ה ע"א ע"ש):

(רלח ע"א) ויביאו את המשכן אל משה אלין אינון ד' חיוון כד סלקין כו'. הובא בבאוה"ג ריש היכל ו' דבראשית ע"ש. (ש"ל):

(רנט ע"ב) מסטרא דיעקב נטיל רוחא דחיי כו' מסט' דיוסף דאיהו כו'. (א"ה. עיין בביאור הגר"א בתיקונים צ"ה ע"א בד"ה ועוד ויבן מ"ש בזה בארוכה):

(רסו ע"א) היכלא שתיתאה כו'. עיין ביאורו בהיכל ו' דבראשית ד"ה היכלא דא דאיהו רצון כו' ועי' בהיכל א' דפקודי ד"ה שירותא דכל דרגין. (ש"ל):

(רסח ע"א) דנפקו מנו תהומא רבא כו' מהכא נפיק כו'. (והענין כי במלכות דבריאה יש תהום עלאה ותהום תתאה. ותהום עלאה הוא יסוד דבינה דידה ויסוד דידה הוא תהום תתאה. והנה שם בבריאה הוא חללא דאגוזא דחפיא עלה סלע דיצירה כמש"ל בפ' תרומה קכ"ה ע"א ע"ש. ונגד תהומות אלו בס"א הוא נוק' דתהו"ר. כן משמע מביאור הגר"א בתיקונים נ"ב ב' בד"ה תתן להם. המסדר):

(ע"ב) רעותא עילאה לעילא לעילא. (כה"מ בפ' נח ס"ה א' ונדפס שם עליו באוה"ג עם כל הליקוטים. ועוד מצאתי ליקוט וז"ל) הוא מלכות עקודים אחר התנוצצות ז"ת דילה נעשה רדל"א ואמר על כל ע"ס העקודים לעילא לעילא וירמוז ג"כ על אורות א"ס והכל רעותא:

נשלם בעזה"י ליקוטי באוה"ג על ח"ב ובעזה"י נחל באוריו (מיף כי"ק) על ההיכלות פקודי