יהל אור צב

מלא ה' אלקים:

דאתרמיז כו'. ג' יודי"ן יו"ד בתחלה יו"ד אצל וא"ו יו"ד אחר ה' אחרונה:

וכל שם כו'. ר"ל שמלוי הזה רומז על מלכות שהשם זה נוקבא הוא שבו ההי"ן על יודי"ן כמש"ו:

אלא. ל"ג:

י' על ו' כו'. ר"ל בשם הנ"ל:

כ"ש כו'. ר"ל כנ"ל:

ובגין דלא כו'. ר"ל לפי שדרגא דמרע"ה כולל כל הע"ס וע"י מתייחד בכל הע"ס:

מעצמה. צ"ל מעצמו. ר"ל מעצמו דקב"ה כמ"ש עצם מעצמי:

שאר מאנין כו'. ר"ל לכך עשה בצלאל שהוא סיומא דגופא וע"י שכינה שימושא לכן לא עשה המנורה:

דשכינתא תתאה. צ"ל שכינתא:

עד"א. צ"ל דע"דא:

ודאי. ר"ל דבעלמא דאתי עטרת תפארת כידוע:

באות ל'. ר"ל ז"ש לה' שהן ג' יודי"ן הנ"ל כולל כל הע"ס גי' למ"ד כנ"ל:

מסטרא דטעמי. גרסי' ול"ג מלת דילה:

זרקא כו'. דאתזרקת לעילא כמ"ש בת"ז:

דהיינו סגולתא. על האות בכתר על חו"ג צר"י כעין סגולתא שם היא ביו"ד. בה' בסגול תחות תרין ירכין ג"כ צר"י:

ביה אשתמודע. ר"ל בעד"א:

(ע"ב) למארי תורה. ר"ל זהו גבור. גבורים בתורה [מ"כ עה"ג כמ"ש (יומא ע"א א') אליכם אישים אקרא כו' אלו ת"ח כו' ועושים גבורה כאנשים]:

כל טיבו כו'. שהם א"צ לבקש העוה"ז:

סעודה. היא סעודה הידועה:

באסתר. היא שכינה ומבקש' בעד כל א' מישראל כמ"ש בת"ז:

מההיא שעתא כו'. ר"ל כמ"ש בפ' משפטים כברא דקוב"ה ושכינתיה נטרין אותו בעצמן:

ילדתיך. דירית נשמתא:

הן עוד. ר"ל אותו שנאמר בו עוד נביא כו' הוא בדרגא דהיום גדול דהוא עד"א גדול ה' כו' שהוא אילנא רבא:

דחמש כו'. ר"ל לכן כתיב נפשך [ונראה דכל נפשך קדרש. כל חלקי הנפש נרנח"י (ועי' ספרי. המ"ל) דברי דוד]:

(קנט ע"א) *דלא למירמי אבן. כמש"ו:

ומלגאו. בסוד נשיקין רוחא ברוחא:

דודאי אורייתא כו'. ר"ל אע"ג דאורייתא דיו וארונא זהב. וז"ש הה"ד לא כו':

מתפוחים. צ"ל מעפצים:

וכל מילין דהוו כו'. צ"ל דדיו ור"ל כמ"ש (שבת כ"ג א) כל השרפים יפים לדיו כו':

לישנא דיו כו'. ר"ל אע"ג דהת"ח דרע לו בעוה"ז דיו להיות כרבו שג"כ בעוה"ז מל' גוון אוכמא כמ"ש שחורה אני ונאוה מלגאו:

דיו יוד. ר"ל חכמה זעירא יו"ד והיא דיו כנ"ל:

ידו חכמה כו'. כמש"ו דכתב ב"נ בידו בדיו ואותיות ידו י' חכמה ד' תבונה שהיא ד' שבבינה כידוע ו' דעת ידו ועם דיו מל' נשלם השם בס"ת עד"א. וז"ש בידו בדיו ועם ארון הכל א' כנ"ל:

(קסב ע"א) כבוד דא כבוד עלאה דאיהו ימינא ושמאלא [א"ה. כתב הגר"א בתיקונים בביאורו להג"ה נ"ט ב' בד"ה ברחימו דאהבה שר"ל דעת. וחב"ד הן ד' פרשיות של ראש כי דעת כולל ימינא ושמאלא חו"ג והם ברוך שם כבוד ונכללין בבית אחד בתפלה של יד בתיבת מלכותו]:

(קסט ע"א) אינון שבע ברכאן ירקא כלה מרוחא עלאה אתר דכל ברכאן נגדין מתמן. ר"ל מבינה שממנה יוצאין כל הברכות והיא רוחא עלאה כידוע וכמ"ש שם למעלה למשרי בההוא חופה רוח עלאה כו':

(ע"ב) ושית ברכאן אינון דכלה מתברכא בינייהו ואת אמרת דאינון שבע. שהן ו"ק דדכורא דמתברכא מינייהו וכידוע בסוד תפלת י"ח ג"ר וג' אחרונות וכמ"ש בפ' פקודי לקמן ובפ' ויקרא בר"מ:

אלא שביעאה איהו דקא מקיים כלא. ר"ל בינה שממנה כל הברכות והוא בתפלה סוד ברוך הראשון שמתחיל בברוך ובה נכלל הכל כמ"ש בפ' פקודי שם. ועכשיו מפ"ו סדר הז' ברכות רוב ברכאן על היין דאיהו כו' עד רזא דיין. ר"ל הגבורות שהוא יין המשומר בענביו שהוא גבורות דבינה שהן משומרין והן שכר העוה"ב עין לא ראתה והן יורדין לגבורה מדת יצחק לשמח אותו כמ"ש ויבא לו יין וישת ואז ויברכהו מכאן שהברכה על היין וכמ"ש בפ' בלק דף קפ"ט תנינן שבע רקיעין אינון ואינון ז' היכלין ושית אינון וחמש אינון וכלהו נפקי מגו ע"ק עלאה ההוא יין דמשיך לי' יעקב מרחיק וסחיט ליה מענבים דההוא גפן כדין יעקב אמשיך ליה ההוא יין דקא אתחזי ליה וחדי ושתה הה"ד ויבא לו יין וישת הכא אכל עילא ותתא וע"ד ארחיק מלה ומשיך לה במשיכו דתרי תנועי והיינו לו לי' לתתא לי' לעילא בתרין סטרין. ר"ל לו למדתו פחד יצחק ליה לעילא במדתו שהוא נאחז בה בינה כידוע. וז"ש כאן יין עביד פירי בין לעילא בין לתתא. ר"ל בינה וגבורה:

גפן נטיל כלא ואפיק איבין לעלמא. ר"ל מלכות נקרא גפן והיא מוציא הפרי והכל בסוד הגבורות שג' מדריגות אלו נקראין אלקים כמ"ש בפ' א"מ דף ס"ה ת"ח רזא דמלה ג' דרגין אינון וכל דרגא ודרגא בלחודוי ואע"ג דכלא חד ומתקשרי בחד ולא מתפרש דא מן דא ת"ח כלהו נטיען וכל אינון בוצינין דמתלהטין כלהו נהירין ומתלהטין ומשתקיין ומתברכאן מההוא נהרא דנגיד ונפיק דכלא כליל ביה וכללא דכלא בי' והאי נהרא אקרי אם כו' ובגין דקרינן לה אם נוק' גבורה כו' דרגא תניינא מסט' דהאי קדמאה נפיק ואתער דרגא אחרא דאקרי גבורה והאי אקרי אלקי' כו' דרגא תליתאה צדק כתרא בתראה האי בי דינא דמלכא כו' ואלין אינון ג' דרגין דאקרון בשמהן דדינא וכולהו מתקשרין חד בחד בלא פרודא כו' וכן אמר בפ' פקודי דף רנ"ז ע"א בגין דאית אלקים חיים לעילא ואלקים דאיהו בי דינא דלתתא הה"ד אך יש אלקים שופטים בארץ לעילא סתים מכלא (ר"ל בינה ומלכות) ואית אלקי' דאיהו בי דינא דלעילא (והוא מדת יצחק) ואלקי' עלאה כליל לאלין דלתתא וכלא איהו חד:

ואתערו דחדוה שמאלא איהו דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ר"ל התעוררות הזיווג ותיאובתא הוא בשמאלא ששם החדוה:

וההוא אילנא דחיי עביד פירין ואיבין באתערותא דא. ר"ל יסוד וכמ"ש שם בפ' בלק וההוא יין אזיל מדרגא לדרגא עד דיוסף חסידא טעים ליה כו' ואמר שם ובגפן דא איהו גפן דאשתמודע בקודשא כו' (ר"ל דכתיב ובגפן בפתח הבי"ת להורות על סימן ידיעא כמש"ו) ואמר שם ולית ברכתא אלא ביין באתר דחדוה שארי והיא כפורחת ככלה דאתקשטת ועאלת ברחימו בחדוה דההוא יין כו' כדין עלתה נצה סליקת רחימו דילה לגבי דודה ושריאת לנגנא ולאעלא ברחימו כו':

ודא איהו ברכה קדמאה דכלא. ר"ל בורא פרי הגפן והוא בגבורה רישא דמלכא ולפי שהתחלת הזיווג ואתערותא בשמאל לכן מתחיל בשמאל ושם פרי דגפן וההוא סתימא בורא שלכן לא אמר אלא בלשון סתים בורא ולא הבורא שהוא מלכות בסוד המוציא כידוע:

תניינא שהכל ברא לכבודו רזא דברית קדישא חדוה