יהל אור פב

שם י"ה ע"ש הר כ"ב וס"ה וי"ה הוי ק"ב וב' יודין האמצעים מאינון מצפץ מצפץ ברזא דתליסר מכילין כו' כמ"ש שם וע"ש ב' שמות הנ"ל הם ת"ר שי"ן שי"ן והוי שבת וז"ש וכלא האי והאי איהו שבת וע' היטב ותבין]:

(צג ע"א) רע"מ. כבד כו'. ולא תשתדל כו'. ר"ל שתכבד את ה' בתורה ומצות שתעשה לשמו ית':

כבן כו'. ר"ל שתעשה הכל כבן לאביו שלא ע"מ לקבל פרס אלא שהוא חייב:

פרשת משפטים (צד ע"ב) וכה יתיר כו' מסטרא כו' דבת יחידה [א"ה כתב הגר"א בתיקונים נ"ד א' ד"ה קרקפתא וז"ל ואמר דבת יחידה כמ"ש ששים המה מלכות כו' אחת היא יונתי אחת היא לאמה כו' ומסטרה נקר' הנשמה יחידה והוא דרגא דמשה שלא זכה שום אדם אליה] (צה ע"א) אית כהן כו'. והן כולם בקו ימין חח"נ כה"ג סגן כה"ד:

ועל ארחא דא הוה סגן והוה כה"ג כו'. כן צ"ל ול"ג כאן איש כהן. ור"ל דסגן נקרא כהן סתם ואיש נקרא כה"ד אבל במקומות אחרים מ' דאיש עדיף יותר והוא לשון שררה וכמ"ש אישי כה"ג הלא איש אתה גדעון איש ישראל וכ"כ המפרשים וע' פנים לתורה ולפ"ז איש הוא סגן:

וע"ד אית נשמתא כו'. דבת כה"ג הוא נשמתא כי הן ג' דרגין דאצי' שכוללין הכל:

(צז ע"ב) כד זרענא פולין לנ"ב גוונין. ר"ל שז"ש בני אתה בסוד ב"ן. וענינו הוא כי יש ל"ב נתיבות ומהן כ"ב ויש מ"ב ויש נ"ב. ול"ב הוא אלקים דבראשית. ומ"ב הוא עם י' אמירן דשם. וכ"ב הוא אם תסיר י' אלקים דעשר אמירן שהן בסוד י' נקודין שהן המהווה והמחיה הכל. ונ"ב הוא עם עשרה יומין ו' יומין ו' לילות הן כללן אח"ד והיא השביעית שכוללת כל הו"ק שבה יואחדו הכל כאן (בהעתק הרד"ל. כמו) בתפילין של יד שבה בית אחד לבד וג' ימים דיום השביעי שהן ג' דשבת ג"ר. והן כולן בשמות במילואם אדני ואהיה הוא כ"ב דאתוון ושמא מפרש הוא עשר דנקודין ושם ס"ג הוא למעלה מהן והוא עשר דנשמתא ובהו נשתכלל מ"ב דמע"ב בסוד נר"נ כ"ב ויו"ד ויו"ד וכ"ה בסוד מ"ה זיני נהורא כו' כי הנשמה הוא ג"כ בסוד י"ג ועוד עשר דע"ב. ואלו הג' מלויים הן כלל הכל ובהן הוא נ"ב וז"ס שם ב"ן שלא נזכר מילואה כלל. ומ"ש ביומא דתלגא. הוא סוד נעלם בסוד שלג שגל ושלג**(בהע"א ושגל)** נגד ב"ן כידוע (כתב הרד"ל. ע' בלק"ת להאר"י בשמואל שם) והוא סוד שהכה את הארי ביום השלג שכ' בהק"ז דנחית דיוקנא דבלאדן וז"ש בתוך הבור נוקבא בישא והוא דרגא אחרונה וע"ז תמה תלמידו של ר' חנינא בן דוסא [מפני מה זכו. כ"מ בהעתק הרד"ל] כו':

(ק ע"ב) הא תנינן קרי לה בת קרי לה אחות קרא לה אם כו'. [א"ה. המאמר סובב על סוד היבום ועב"פ בראשית כ"ח מ"ש בזה הגר"א ועי' בהיכלות פקודי רנ"ה א' מ"ש שם הגר"א ד"ה אלין כלהו ממנן. וביאר שם (קא ע"א) דההוא עלמא בית אביה אקרי. דבי"ע הן עלמא דנוקבא והיא נקרא' בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב:

(ע"ב) אבל אכיל תרומה דאיהו יהיב לעלמא דנוקבא. ר"ל כמו תרומה שניתן לאכול אפילו לנשים משא"כ בקדש ועש"ב]:

(קד ע"א) יהודה אתה יודוך אחיך. [אמר המסדר כתב הגר"א בביאורו לתיקונים צ"ה א' בד"ה ועוד ויבן כי בענין יהודה ותמר נתעלה בב' עניינים כי היה אב ולא ירדו לאחר להתבנות. ועוד שזכו לעניינם הראשון ולזה לא זכה שום אדם כי כאן היה התיקון שלא בידיעת יהודה רק ע"י הקב"ה וע"ש בפ' בראשית הנ"ל ותבין]:

(קיד א) רע"מ. פקודא בתר דא להשיב כו' כלה. מלכות:

נחיתו דילך כו'. שמתלבש בת"ח בכל דרא ובגלותא רביעאה הת"ח בגלות יותר וכמ"ש בסוטה יראי חטא ימאסו וסר מרע משתולל כו' (סנהדרין צ"ז א') וכ"ז הוא גלות דיליה:

לך בגלותא. ר"ל לך שאמר לו השי"ת אמר לו על גלות הרביעי שע"י שבירת הלוחות צריך לילך בגלות הזה. רד ג"כ בגלות כנ"ל רמיז נחיתו דילך כו':

(ע"ב) כד"א לך לך מארצך הכא רמיז שי"ן כו'. ר"ל מארצך וממולדתך ומבית אביך הן ג' גלגולים בג' אבות שהן שי"ן דמשה כמ"ש בתז"ח והן נגד ג' אותיות של השם יק"ו חג"ת שכנגדן ג' גלות וד' גלגול דמשה עצמו מ"ה דמשה מלכות שכנגדו גלות הרביעי:

נ' זמנין כו'. ר"ל גימ' לך והן נו"ן דורות שמתעכבין בגלות כי הקץ הוא במספר שני הדורות כמ"ש בפ"ב דעדיות:

הה"ד נפלה כו'. ר"ל נ' הוא נפלה כמ"ש למה לא נאמר נו"ן באשרי כו':

והאי אורייתא דאתגליא כו'. ר"ל שבסוף הגלות בעקבות משיחא אתגליא אילנא דחיי אורייתא דמשה כמ"ש בתז"ח:

ואיהו באר דימא כו'. בינה דרגא דמשה כמ"ש בת"ז:

ובכ"ד דיליה כו'. הן כ"ד ספרים דאורייתא כמ"ש בהת"ז:

דאיהו מטה. מ"ט שערי בינה שהוא ה' עילאה ה' דמטה:

יפריש לך. ערי מקלט כו'. הוא התורה והתשובה שמצלת לכל דאתו מסטרי' דרדפין אחריהן הס"א ורוצה לאחוז בהן כמש"ו:

(ליקוט) בגין ע"ר ודא כלה דילך. נקר' כלת משה כמ"ש שאמרה שבת לכל נתת בן זוג כו'. והוא כמ"ש בת"ז (קכ"ג ב) והכי שכינתא אשתמודעת בד' גוונין כו' אימא תתאה נטלת שוקא ימינא כו' והן הז' ימי בראשית דיום ראשון אשתתף בעובדא עם יום רביעי דיום ראשון אור וכן יום ד' וכן בכולם וכמש"ש בתי' מ"ב והוא חסד ונצח וכן בכולם. לבד שבת בינה שהוא הדעת דאשתתף בז"ת והוא השבת דרגא דמשה שלכן נתנה תורה ביום שבת וע"י משה וכ"י בת זוגו והיא כלה דיליה ואבדה ע"י ע"ר שהן כנגד הדעת וכן חשבון ערב רב [כחשבון דעת] וז"ש לקמן קט"ו דבתחלה לא היה אלא באילנא דטו"ר כו' ישראל עם ע"ר שהכל קאי על ישראל שבגינם אבד והוא הדעת באתפשטותיה למטה שהוא הדעת טו"ר אבל לע"ל וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב ויתמחון מעלמא ויחזור במדרגת בן בן י"ה הדעת במקומו והוא תיובתא לבינה תשובה והכל בדעת:

נחיתו דילך. ר"ל דכתיב לך רד לך בגלותא ורד נחיתו והשפלה בגלותא בת"ח כמ"ש:

(ע"ב) הן כל אלה יפעל כו'. בג' אבהן כמ"ש שג' גליות היו בג' אבהן ונגאלו בזכותן אבל גלות הזה במשה ואין נגאלין אלא בזכות התורה:

עם גבר שהוא גבר שדרכו נסתרה ולא ידע איש כו' (כמ"ש בפ' בראשית):

נ' זמנין. דאתפשטותיה נ' זימנין לקבל אורייתא