יהל אור עג

אצבעין לאחורא בטופריהון ופני לא יראו אלין אצבעאן לגו בלא טופרין דאינון אנפין פנימאין וכד מברכין על שרגא כו'. ור"ל דהן נגד יצירה ועשי' דו"נ. וז"א הוא גוונין דלא אתחזיין כמ"ש בר"פ וארא וכן יצירה דמקנן בהו. ונגד נוק' גוונין דמתחזיין וארא את ה' את הקולות הוא עשי' אחוריים כנ"ל והם שצריכים לאתברכא משרג' בלילה דאיהו מאורי האש אבל לא פנימאין דאינון מאורי אור יוצר המאורות שאין גוון שם ועפ"ב על פ' יהי מאורות וכן בג' עלמין דרישא כמ"ש בא"ר עלמא קדמאה כו' ומני' מתאחדין בקיסטא בעזקא רבא עלמא תניינא כו' אלא דשם הוא להיפך בסוד בהרת עזה כשלג כתלג חוור שאת כו' דחוורא דגולגלתא נחית בקודלא כמ"ש בסוד התנין ותיקונא דמ"ס בדיקנא שהן ראשית ושורש דו"נ שהן ב' עלמין הנ"ל ואין הדינין נכפין אלא בשרשן וז"ש ולא יראו פני ריקם כו' אלא פני רזא כו'. והוא עלמא דיצירה שהוא פני דלא יתחזי כו". וכמ"ש אל ה' ויאר לנו שהוא מאורי האור בעלמא (ר"ל עולם הב') הנ"ל אל ה' נ"ז אלפין מארי כו' אסרו חג כו' ונאמר זה בסוף הלל ברגלים. והן ג' עלמין ברוך הבא בשם ה' עשר אמירן שהם בשם ה' ברכנוכם מבית ה' אל ה' ביצירה כנ"ל אלי אתה כו' הוא ברזא דנוק' שעלה קאמר דוד אלי דרגא דאתאחד בה כמ"ש בפ' א"מ הודו לה' כי טוב כו' למעלה על כלם שמא קדישא כנ"ל:

עשרה שליטין כו' דאתוון כו'. הוא אתוון דשמא מפרש וז"ש כגוונא דלעילא. ר"ל כגוונא דאצילות ועיין בתיקוני' ל"ט א' דעשר אצבעאן אינון עשר אתוון דשמא מפרש שהן כ"ח מ"ה בעשר ובכ"ח פרקי עש"ב. ואמר ואלין קיימין בקדמיתא כו'. דאינון קדמאין ראשית לכל. וכן הם בראשי אצבעאין בארמא לעילא. ואמר ובהא כל סט' דקדושה כו'. שהן ג' דרגין ול"ל לסט"א לינקא מסיומא דטופרי דאצבעין כיון דאתרמו לעילא וכלא אתאחיד בשמא קדישא ואינון באודאה בארמאן דאצבעאן וז"ש ואודין למלכא קדישא. דאינון ל"ל אחיזה אלא במאיכו דאצבעאן אינון בדרגא דלתתא לבד כמ"ש בפ' ויקהל שם ובמאיכו דאצבעין כו' עש"ב:

(סז ע"ב) ת"ח ברזא דשמא כו'. ר"ל דקומת אדם הוא מב' דברים ראש וגוף. והוא ג"ר וז"ת. ובינה כוללת ג"ר וחסד ז"ת יומא דאזיל בכולהו יומין. והן מלך וכהן. וכן בריאה ג"ר יצירה ועשי' ז"ת. וז"ש בין לעילא בין לתתא:

והנה הקדים מתחילה וישא אהרן ידו חד כו' ואח"כ אשכחנא בספרא דשלמא כו' משום דבפ' הרימותי כו' דהרים ידוי אז דאז נתעלה הקב"ה משום מלך וכהן שנתחברו יחד לגבוה ומלכי צדק כו' והוא כהן ויתן כו' ובאותו היום עמק שוה שהושוו כל האומות כו' וכן כ"א הי' שניהם אלא בכללות זה מלך וזה כהן ויחזק חרש את צורף כו' ולכן נאמר שם לאל עליון שנתעלה אז אלא שנאמר הרימותי ידי יד א' ולכן התחיל דבעי לארמא ימינא כו' והוא יד אברהם ידי:

בס"א דלאו כו'. ג"כ כמו בקדושה וז"ש למטה דאיהו סטר שמאלא ר"ל דכל ס"א הוא סטר שמאלא ויותר שמאל הוא בס' וזהו שם סמ'. ואמר בגין דחילא דא שלטא כו'. וע"ל קצ"א ב' אמאי על אהרן בגין כו' דהאי כו' וע"ש קצ"ב א' חמו דכוס כו' והוא סוד ראשית אונו דסט' דימינא הוא בכור כמ"ש בר"מ ס"פ בא והוא ראשית ולכן כל ראשית לו ונק' כח כמ"ש בתיקוני' וכמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח ונאמר כחי וראשית אוני אבל הוא מסט' דלא אכלתי באוני לחם אונים וכל תוקפא הוא בימינא לכן נקרא כח ואון וז"ש יעקב בן ימין מבן און דהוא אחד אלא שאון יש לו ג"כ בס"א לכן כמעט שנפלו בפלגש בגבעה אלולי שמיהר יעקב לקרותו בן ימין דל"ל חולקא שם:

עילא ותתא. ר"ל באצי' עילא ובי"ע תתא וכנ"ל. ותתא הוא כד אתברו ואהדרו מסט' דילהון שהן נגד עלמין דבי"ע אבל למעלה לא יגורך רע ושם העילוי:

לבתר יהב אורייתא כו'. כדעת דקודם מ"ת בא:

כד אודן קמי'. כמ"ש בסוד הודו לה' כי טוב וכמש"ל דפרעה אמר ה' הצדיק ויתרו עתה ידעתי כו' ואורייתא הוא עשר אמירן דכלילן בי' הכל מלך וכהן לכן לא ניתן אורייתא כו' וכן היא כוללת כל עלמין:

פתח ואמר יודוך כו' עמים כלם ת"ח בשעתא דקוב"ה אתער כו' עמים כלם כדין דוד מלכא קם ומשבח ואודי למלכא קדישא ואמר ישמחו וירננו כו' כיון דהוי אשתדל באורייתא כו' וכנורא הוה מנגן ואמר שירה ואמר יודוך כו' ורוח צפון מה הוה קאמר ארץ נתנה יבולה יברכנו אלקי' אלקינו. דוד כד הוה אתער עלי' רוח קודשא פתח ואמר יברכנו אלקי' כו', כצ"ל. וקב"ה אתער הוא דרגא דבינה דמקנן בכורסייא. ומבינה כל ברכאין וכמש"ל (קס"ט ב') ומהאי שביעא' מתברכין וש"מ רבו מספר. ורוח צפון דאתער ונחית לעלמא הוא המשכת הדעת בעלמא ואתערותא הוא מבינה כידוע וכנור הוא מלכות כנור דדוד ובי' מנשב ההוא רוחא וע' בתי' כ"ה ות"נ ואח"כ קם דוד ובי' הוה ג"כ אלו ג' כד אתער משינתי' ואח"כ התעסקו בתורה שהוא הדעת וז"ש וההוא שעתא כדין רוח כו' והכנור מנגן ג"כ באתערותא באורייתא ודוד הוה אמר ורוח צפון וכנור נגד ג' הנ"ל. אלא כאן פסוקא דכנור קודם לרוח דדוד שני מדות דיליה כמ"ש בפ' פנחס ואח"כ בשריית רוח הקודש על דוד אמר פסוק השביעי כלל כולם דבי' ז' תיבין נגד ז' פסוקי'. והנה ג' פסוקים הן באצי' וג' דדוד הן בבי"ע שהן עלמין דמלכות דרגא דדוד ג' לעילא דכליל כלא וג' לתתא והשביעית הוא בארץ שלנו שכוללת הכל בחי' התחתונה של העולמות וז"ש כאן האי מימרא ומפ"ו ולבתר אתא דוד כו' בגין דשלימו דיקרא כו'. והכל בשעתא דעמין אתברו דלכן כנור מנגנא יודוך עמים כו' וכמש"ו וכן הז"פ נגד ז"ת וד' אחרונים נהי"ם הן דנוק' לכן הם בבי"ע ומלכות נגד הארץ שלנו כנ"ל. וידוע שאבהן חג"ת שכוללין ג' דרגין כמ"ש בסוד סעודת שבת ולכן הם בחג"ת ובנה"י:

(סח ע"א) אר"ש לר"א ברי'. ט"ס למעלה ס"ז ב' פתח ואמר יודוך עמים כו' אלא צ"ל פתח ר"ש ואמר יודוך כו' והכל מדברי ר"ש להסכים עם ר"א. ואמר כאן ע"ד כתיב כו'. לראי' על דבריו שעליו קוטב כל המאמר של ר"ש כמש"ל לבתר אתא כו' בגין דשלימו דיקרא כו' בשעתא כו' כנ"ל:

א"ל כלא חדא כו'. כי הדעת הוא כלל ופרט וכלל כמ"ש בתיקון מ"ז ומשה הוא הדעת במקומו למעלה. ולכן הם בדרגא חדא בכללם וז"ש ו"ו תרין כחדא. ר"ל הו"ו מלא של השם דכל ו' הוא בדעת כמש"ש ל"ח א' וכן נקרא ידע ביסוד ע"ש הדעת והנה זיווגא דדעת כ"י כמ"ש שאמרה שבת כו' שהוא הדעת וכמ"ש בת"ע דחסד ונצח כחדא וכן כולם וכ"י באימא והוא הדעת