יהל אור עא

(מו ע"ב) אר"ח הכי אוקימנא כו' וא"ה יעקב אן הוא אלא במלה קדמאה אתמר ותמן שארי כמ"ד וה'. [א"ה. ביאר הגר"א בתיקונים קכ"ט ב' בד"ה למאן. דה' הוא כליל בתרין סטרין דת"ת יעקב הוא כלילו דתרין סטרין חו"ג:

ולילה הוה נהיר בסטרא דא ובדא. דלילה שכינתא היא כלילו דכולא]:

(נב ע"א) אר"ש האי הוא כו' כארבעין ותמניא כו'. מ"ח תיבין בג' אלו הפסוקים כמ"ש במ"א שחשיב אל זה לשנים (פי' כי כל התיבות שהן במקף נחשבין לאחד חוץ מתיבת אל זה חושב הזוהר לשנים. הרד"ל והרמ"ש) לא כמ"ש בספרים שלנו. והן ט"ו י"ז ט"ז וכן מ"ח שמות עד וה"ו שני שהן כללא כמ"ש למטה ואמר ת"ח גופא כו' רישא דכל ענפי אילנא וה"ו וו"ה. ט"ס וכצ"ל שרשא דכולא וענפי דאילנא וה"ו וה"ו. ור"ל שהשם הזה נחלק לג' חלקים רישא וה"ו והוא דרגא דג"ר שרשא דאילנא והוא ושרש של זו"נ וז"ש שרשא דכולא ר"ל של שניהם וה"ו השני הוא ו"ק אנ"י הוא מלכות עטרת בעלה באמצע היכל הקדש והיא איומה כנדגלות לג"ר. וז"ש למטה בתלת עלמין עלאין והן ג' הנ"ל שכוללין ע"ס דאצילות וכנגדן בי"ע שמקננין בהן וז"ש ובתלת עלמין תתאין. ואמר לקבליה קדוש כו' קדוש לעילא וג"ר בכלל בינה והיא מע"ס שלימות שכל ג"ר מע"ס שלימין והן ג"פ ג' ומלכות משלמת לע"ס. וז"א ו"ס בפ"ג ומל' משלמת לז"א לז"ס. ומל' ד"ס פ"א ג' ומלכות שלה משלמת לד"ס וזהו סוד יוד י' בג"ר ו' בז"א ד' במל' וכן כאן בכל השם ו"פ י"ב וע"ל בפ' תצוה ק"פ א' [והענין כי מסטרא דאבא הוא ג' שהוא א"ב ומסטרא דאמא י"ב שהוא גד"ה כמ"ש מעבר לדף] **(ליקוט א"ב עד כ"ף הוא שם הוי"ה כסדר. א' הוא קוצו ש"י. ב' עם דגש שבתוכו הוא יו"ד עם קוץ התחתון כמ"ש נקודה בהיכליה. ג' הוא יו"ד של ה'. וד' הוא ד' של ה' והוא חו"ב שבבינה וב' עם הדגש הוא חו"ב שבחכמה. ו' של ה' כאן נשלם הה"א והוא הדעת מדיד מדידו כו'. ו' הוא ו' של השם. ז' הוא בחי' ראשונה של נוק' נקודה א' בלבד כאהלי קדר והוא בחי' התגין תגא בראש וא"ו שהיא מבחי' כתר שלו כידוע והוא הבחינה דלא מתפרשא ממנו ואינה חסרה לעולם והוא בכלל דכורא. ח' כאן מתחיל חשבון בחינה ראשונה שלה כמו בו שהחשבון אין מתחיל מכתר הקוץ ש"י והוא בחי' קטנות שלה אותיות של תורה והוא בג' קוים נה"י שנבנית מהם ויסוד למעלה בגבוה צורת חי"ת ונקראת חוה. ט' הוא כדגש בתוך האות והוא בחי' נפש דגשין של תורה והחי"ת נתהפך למעלה לקבל הרוח ממנו שאז מוכנת לקבל הרוח והוא בחי' נערות. יו"ד הוא בחי' נקודות שהן צורת יו"ד והוא בחי' הרוח כידוע ובחי' בגרות סתומה שעדיין היא בתולה ומתקטנת עצמה שמתאוה לאיש כידוע בסוד שחורה אני כו' והג' בחינות אלו הן ו' של הה"א והגג והמפיק של הה"א. כ' הוא בחי' משנישאת. והוא רגל השני שבתוך הה"א כמ"ש ד' הוית כו' והוא כ' כמ"ש בז"ח ח' ב' ע"ש ואמרו כ' הוא משיכה מיובל לקרן דאתרק משחא והן הטעם כתרי אותיות וז"ש (שבת ק"ד א') כ' כתר וכאן תשלם ה"א של השם וכן נק' זאת הבחינה ה' אשה מאיש חכם חכמה ע"ש בעלה והן ד' בחי' של נ'ק'ב'ה' רק הק' קודם לנו"ן וזאת הבחי' היא לצורך התחתו' שהרגל שני שלה הן ב' כרובים דתחותה ונשלם השם ביו"ד אותיות והשאר י"א אותיות הן בה בדרך א"ת ב"ש וכשהיא שוה לו בדרך א"ל ב"ם. ע"כ]:

)** ומהכא נחתין לתתא בתריסר לשית סטרין וכד אתתקן תריסר כו' ע"ש והן ג"פ בשם הראשון וב"פ בשם האחרון ופ"א בשם האמצעי. ואין חלוק בין הנ"ל אלא ששם הכל בג' וכאן בי"ב והכל א' כמש"ש למעלה ואינון צירופא דשמא קדישא וברזא דשבעים ותרין אתוון כנ"ל וכלא מרזא דתלת נקודין כו' ע"ש ושם נכלל ביו"ד וכאן בוא"ו [וכנ"ל דמסטרא דאבא ג' יודין של היו"ד ומסטרא דאמא ג' ווין של הה"א] ר"ת ג' שמות הנ"ל כמ"ש בתז"ח וכמו שנכלל בג' מלמעלה למטה כן נכלל בג' ברוחב ג' קוין קד"ר וכמ"ש בענין ג' סעודות וכן לענין קדושה וז"ש קדוש לעילא כו' קדוש חסד כו'. וכן השם ע"ב נכלל בהם כמש"ל נ"א ב' וכאן למעלה וז"ש וכלהו בשבעין ותרי אתגליפו כמה דאתמר. ר"ל למעלה:

(נג ע"ב) מאה ושבעין ותלת מפתחין נמסרו למשה. הן קו"ל והב"ל גי' קע"ג:

(נד ע"א) אז ישיר כו' כד אתנהיר נהירו דע"ק כו' רשימן בא'. שכל העטרין דע"ק כלילין בא' כמ"ש בפ' אח"מ ע"ג ע"א ואלף וארבע מאות כו' וכמ"ש שם:

וא' בז' אנקיב בחשוכא:

כי א' הוא אור והוא כולל כל נהורין וז' הוא חשך כמ"ש בז"ח שה"ש כאהלי קדר דא ז' כו'. והן אור וחשך כתר ומלכות וכשמאיר לה מאיר ממנה לכל הו"ק שהיא נקודה אמצעית וזה סוד שבת שמאיר לכל ששת ימים וז"ש ונהיר לכל עיבר. ואמר מאן זיי"ן דא כו'. שהיא עושה מלחמה ונסים וגבורן נסים לישראל וגבורן לעכו"ם והוא כד אתחבר אור וחשך. וז"ש וכדין עביד כו'. ואמר ודא הוא שירתא. ששירתא מסטרא דגבורה של הלוים והוא בהמתקת הגבורות בחסדים וזהו התחברות א"ז ומצד אחר נקרא ג"כ שיר כמ"ש בז"ח ריש שה"ש שר עם יו"ד והוא נהורא דעתיקא:

(נט ע"ב) רע"מ פקודא למיבני כו' דהא צלותא אקרי עבודה. ר"ל לפיכך בה"כ במקום בהמ"ק:

בי נייחא. ר"ל משא"כ משכן (כמ"ש כי לא באתם כו' אל המנוחה כו'):

(ס ע"א) שאני יצחק כו'. ר"ל דהטעם דצריך אתר דחיק דתפלה במקום עבודה ועבודה בצפון וכן תפלה. וזהו מן המצר דמשם סליק לרחובות בינה עומקא דכולא (נעה"ג כי תפלה צריך לעומקא דכולא בינה. לכן מצפון קו שמאלא עולה בארח מישור לבינה ירושלים עלאה). וז"ש ענני במרחב כו'. משא"כ יצחק דמדתו היה וא"צ לזה:

[מה"ת] פקודא למבני בי מקדשא וההוא בי מקדשא כו' משכנא דקא עביד משה כו' ביה מקדשא דבני שלמה בי' נייחא כגוונא כו' ביה נייחא ואחסנתא. ר"ל מנוחה ונחלה ופי' כמ"ש בזוהר במקום אחר שהקשה המשכן ג"כ מרמז כגוונא דלעילא מ"מ לא בנו כ"כ כמו שהיה בבית המקדש ופי' משל למלך שהוא בדרך אינו רוצה להוציא כל כליו וכל קשוטיו כדרך שהוא עושה בביתו על מקומו כך המשכן הי' בדרך במדבר היה עושה הקישוטין בדרך רמז מעט אבל שלמה כו' וז"ש כאן ביה נייחא ואחסנתא וגם אמר כאן משכנא דקא עביד משה הוי כגוונא עלאה ועיין:

(סד ע"א) זוהר. צור כו'. כתב האר"י ז"ל שהוא בהכאה וכן רצון וצנור ונוצר ושמו. והענין כי מקום הוא כל אות בעצמו (פי' יפ"י הפ"ה ופ"ו הפ"ה. המסדר) ועץ הוא הכאת י"ה זה בזה ו"ה זה בזה (פי' יפ"ה הפ"י ופ"ה הפ"ו. המסדר) ועוד יש הכאת המוקדם במאוחר יפ"ה הפ"ו ופ"ה והוא חושבן נס דמטה באת וניסא הוה כמש"ש וצור הוא חושבן מקום ונס בעצמה ובמוקדם ורצון הוא מקום ועץ בעצמה וזה בזה ויתר על צור בנו"ן נש"ב סוד המטה שהוא מ"ט ה' שער הנו"ן שהן נש"ב ולכן והכית בו בצו"ר דבפתוחי חותם נש"ב נבקעו המים. (ג"ז מכי"ק):

(ע"ב) ומה שמי' דלתתא סלע כו' בחילא דצור דלעילא [א"ה עיין מ"ש בזה בבאוה"ג בתיקונים נ"ד ע"א. עש"ב]: